והייתי חייבת להגיד את זה,

טוב זו שירי שביקשה שאוציא את הפוסט הזה מטיוטה זו לא אני שבחרתי להכריז את פסיכותי ברבים.

ולא את זיוני השכל שלי

איי לאב יו בייב

ועכשיו כדי להעלות לך מצב הרוח:

זה חיבוק גדולגדולגדול בשבילך.

זה פרצוף סרוח שלא מתאים אותו כדי לשים כאן כי עלייך אי אפשר לכעוס.

זה פרצוף מטומטם שהייתי דומה לו לפני יומיים.

זה פרצוף שככה אני מסתכלת עלייך שאת עצובה ואני אוהבת אותך מאוד מאוד.

זה אהבל.

זה רוצה שייכנסו לו זבובים לפה.

זה כי..ככה,כי אני שרוטה.

זה? זה אומר שהגיע הזמן לסיים את הפוסט, ולהגיד לך שוב ש

אני אוהבת אותך, אוהבת מאוד!

שלך,

סטרובע.