מצב רוח: עייפה

מוזיקה: Kian Egan - One Last Cry

סליחה מראש שהבלוג לא היה כל כך פעיל בזמן האחרון... זה בגלל העבודה/לימודים/פורום, אבל גם בגלל שישראבלוג נהיה כל כך איטי בזמן האחרון שזה ממש מתסכל.

ואם כבר בעניין הסליחות, סליחה גם לגליה, שהיה לה יומולדת ב-9 לחודש ולא הספקתי לאחל לה מזל טוב. אז המון מזל טוב לך!

אתמול הברזתי מהעבודה. אני לא יודעת למה, אבל בזמן האחרון אני פשוט נורא עייפה כל הזמן.

היום בבוקר השעון צלצל ב 7:30. כמעט הברזתי שוב, אבל החלטתי שאני לא יכולה להחסיר יומיים ברציפות, במיוחד בגלל שהיום יש גם קורס בבוקר.

זה היה יום ארוך ומעייף, אבל ב 14:30 סוף סוף הגעתי הביתה. חשבתי שזהו, עכשיו אני נחה עד סוף היום, אבל לא! אמא שלי החליטה שהיא צריכה את העזרה שלי בקניות. וזה אפילו לא היה קניות כיפיות כמו בגדים או נעליים, אלא סתם מצרכים לבית. בע.

בדרך הביתה מהעבודה באתי לחצות את הכביש שבדרך כלל לוקח המון זמן לחצות כי יש שם כל כך הרבה תנועה וזה דו סיטרי. מישהו על אופנוע עצר לי ואמר לי לעבור מהר. אמרתי לו תודה ועברתי.

פתאום הוא התחיל לנסוע אחרי בדיוק איפה שהלכתי והתחיל לשאול אותי שאלות כמו בת כמה אני, איך קוראים לי, מאיפה אני וכו'. הוא אמר שאם הייתי קצת יותר גדולה אולי היה יוצא משהו. שאלתי אותו בן כמה הוא, אז הוא שאל כמה אני חושבת, ואמר שאם אני אנחש הוא יתן לי 100 שקל. משום מה בזמן האחרון כל מי שמעוניין בי גדול ממני לפחות ב-8 שנים, אם לא יותר. זרקתי מספר - 27. הוא תיקן אותי ל 26, ומשום מה נורא התלהב שהייתי כל כך קרובה.

בסוף אמרתי לו שאני צריכה ללכת כדי שאני לא אפספס את האוטובוס, אז הוא אמר שלפחות אני אתן לו את המספר שלי. אמרתי לו שזה לא מתאים והלכתי.

2 שניות אחרי שהוא נסע ידיד שלי שעובד איתי וגר בשכונה שלי בא לכיוון שלי.

הוא: מה הוא רצה?

אני: את המספר שלי

הוא: מהההה? [נשפך מצחוק]

אני: למה?

הוא: אני מכיר אותו!

בקשר לחברה שלי, בסוף דיברתי איתה. היא דיברה איתי קצת על מה שקרה לה, אני דברתי איתה קצת על מה שקרה לי כשקרה לי מקרה דומה, ובזה זה נגמר.

אני לא הולכת להתקשר אליה יותר או לנסות ליצור איתה קשר בשום דרך שהיא. מבחינתי היא כבר לא חברה שלי.

בכל מקרה יש לי עוד חיבור באנגלית לעשות למחר ועוד לא התחלתי, אז כדאי שאני אלך. לילה טוב!

Oh look down and see the tears I've cried
The lives I've lived
The deaths I've died
But you died them too
And all for me

Honest Questions / Daniel Bedingfield