מצב רוח: שמחה  (מזמן לא היה)

מוזיקה: Alistair Griffin - You And Me

היום התחיל כיום רגיל, אפילו די מבאס.

קמתי בבוקר והלכתי ללמוד. השיעור הראשון של מתמטיקה ללימוד לבגרות.

רצו להגיש אותי לבגרות של 4 יחידות, אחרי שקיבלתי 92 במגן של 3 יחידות. אמרתי שאני אנסה.

לפי מה שאני רואה זה לא הכי הולך לי... אני חושבת שאני אשאר עם 3.

זאת אומרת, אין לי בעיה ללמוד עוד קצת ("קצת" ) חומר, אבל ב 4 יחידות אני אמורה גם לזכור את כל הנוסחאות בע"פ, כאשר ב 3 הם נותנים לי אותם במבחן. בע, כל זה בשביל נקודה אחת  איי דונט ת'ינק סו.

בנוסף לזה, לא עבד לי האינטרנט מהבוקר. הייתי בטוחה שכשאני אחזור הבייתה זה כבר יסתדר איכשהו, אבל לא.

הזעקתי את אח שלי מאבא שלי שניזכר להגיע רק 6 שעות בערך אחרי שקראתי לו, וזה אחרי שכנוע שיבוא היום ולא ביום שישי. אבל בסוף הוא בא וסידר.

אני לא יודעת מי יודע ומי לא, אבל אני לומדת בתיכון אקסטרני, כי הפסקתי ללמוד באמצע כיתה ח' ולא למדתי כמה שנים.

התיכון הזה שאני לומדת בו זה תיכון לכאלה שנשרו ממסגרת הלימודים, והם באים לשם להשלים בגרויות וכו'.

לכל תלמיד יש עובד/ת קידום נוער שנפגשת איתו מידי פעם. לי היה את עיינת. נורא אהבתי אותו, היא ממש אחלה, ובזכותה בכלל חזרתי ללמוד.

היא יצאה עכשיו לחופשת לידה, אז שיבצו אותי עם מישהי חדשה - טלי.

כל הסיפור הזה מוביל אותי לעיקר - טלי התקשרה אלי היום.

בעיקרון היא רצתה לקבוע איתי שנוכל להיפגש, אבל בנוסף היא רצתה לספר לי שנבחרתי לתלמידה מצטניית.

הרמתי גבה, ומצמצתי.

"מה זה אומר?"

היא הסבירה שמכל איזור השרון בחרו אותי ועוד נער לתלמידים המצטניים.

מכל איזור השרון!

שוב הרמתי גבה, ומצמצתי.

"מה זה אומר?"

היא אמרה שיש טקס כזה ביבנה, שבו אני מקבלת תעודת הצטיינות או משהו כזה. אמור להיות משהו מכובד.

וואו. פשוט וואו.

אני, שעזבתי את הלימודים.

אני, שהייתי מקבלת ציונים באיזור ה-70 ונכשלת ב-3/4 מקצועות בחטיבה.

אני, שבמשך כמה שנים טובות בכלל לא למדתי.

מי היה מאמין?

No more lonliness and heartache
No more crying myself to sleep
No more wondering about tomorrow
Won't you come back to me, come back to me

Anytime / Brian McKnight