מצב רוח: לא משהו

מוזיקה: The Rasmus - Everything You Say

אז לירן שוב חזר לסוף שבוע מהצבא... ואיזו הפתעה - אותו הסיפור חזר!

מבחינתו הפעם הוא היה בסדר. ישב איתי בחדר, עזר לי ללמוד לתאוריה וסתם העברנו צחוקים.

דיאנה זה מקרה אחר לגמרי. מעל שבוע שלא דיברנו בכלל כי היו לה בעיות במחשב. מידי פעם התכתבנו בפלאפון, אבל ממש בקושי. כשהמחשב שלה עבד לא יצא לנו להתחבר באותו הזמן, אז דיברנו באי מיילים. אני עוד זוכרת את התקופה שהיינו מדברות כל יום במשך כמה שעות.

עכשיו היא התחברה. אבל מה? עכשיו גם לירן בבית. קבעתי חוק כזה שמתי שהיא מדברת איתו אני לא מפריעה להם, ומדברת איתה כשהם מסיימים - מהסיבה הפשוטה שהיא פשוט מזניחה אותי כשהיא מדברת איתי ואיתו באותו הזמן.

האמת? הייתי בטוחה שלפחות פעם אחת היא תגיד לו שהיא לא דיברה איתי הרבה זמן והיא תדבר איתו אחר כך. אבל לא. היא משחקת אותה כאילו זה מפריע לה, אבל 2 שניות אחר כך היא חוזרת לצחוק ולשמוח איתו, ובטח אפילו שמחה שאני לא שם להפריע להם.

עכשיו הגבתי לה לאי מייל בכוונה בזמן שהיא הייתה מחוברת, כדי שיודיע לה במסנג'ר כשהאי מייל נשלח והיא תראה שאני מחוברת. זה לא הזיז לה.

כל כך הרבה פעמים דיברתי איתה כל זה. כל כך הרבה פעמים סיפרתי לה כל מה שמפריע לי בזה, והיא לא עשתה כלום כדי לעזור או להיות קצת יותר בקשר איתי. כל שיחה כזאת נגמרת בזה ששתינו יוצאות עם דמעות.

כבר לא יודעת מה לעשות. לא חושבת שיש מה לעשות.