מצב רוח: אחלה 
מוזיקה: Michael Bolton - Now That I Found You
רציתי לכתוב כבר אתמול אבל לא הספקתי ולא רציתי לעשות את זה על הזמן של ההזמנות, אבל אני רואה שרובכם מעדיפים את הפוסטים האלה על הפוסטים של ההזמנות וגם ככה לא כתבתי הרבה זמן, אז הגיע הזמן לעוד פוסט PP 
התחיל לנגן הדיסק של בוסון - One In A Million
סיפרתי לכם שהתחלתי לעבוד בפרסום חוצות לא מזמן. בהתחלה הייתי שם בתור "מתלמדת", אבל ביום שני כבר התחלתי לעבוד רישמית.
האמת קרו גם די הרבה דברים בימי שני ושלישי, אבל חמישי יותר רלוונטי ומעניין.
בתחילת היום הכל היה כרגיל פחות או יותר, חוץ מהריב שהייתה לשרון (אחת העובדות) עם הבוסית שלי שבסופו היא יצאה מהמשרד כועסת ואני קיבלתי את אחת הלקוחות שלה (אני מקבלת אחוזים על כל עסקה עם לקוח 
) שזה היה טוב, ואחר כך נשלחתי ללקוח אחר ואז לדפוס להסביר להם איך להכין את הגרפיקות לאחד הלקוחות. כשחזרתי ישבתי לבחור מיקום לשלטים ללקוח אחר.
יש לנו ליד המשרד משרד נוסף לאוורסט חשמל, שזה חברה שמקושרת אלינו. עובדים שם 2 אנשים שלמדו בכיתה שלי שנה שעברה - מקס ועוז. בזמן שלמדנו ביחד הייתי דלוקה על עוז לגמרי, אבל תמיד הייתה לו חברה, וגם ככה לא נראה לי שהוא היה מעוניין בי.
מאז שהתחלתי לעבוד שם הוא התחיל להסתכל עלי. טוב, אני כבר לא נראית כמו שנראיתי שנה שעברה. לטובה או לרעה? אני לא יודעת.
בכל מקרה, יש לנו חדר ישיבות משותף, ששם אנחנו כולנו יושבים כל בוקר ב-9 ושותים קפה וסתם מדברים.
כשישבתי לבחור את מיקומי השלטים ישבתי במקום שלי בחדר ישיבות, ועוז בדיוק נכנס. הוא קלט אותי יושבת שם לבד ובא אלי. נתתי לו חצי מבט והמשכתי בעיסוקיי. הוא נשען על השולחן ממש מעלי והסתכל על כל הדפים שהיו מולי ועל מה שכתבתי ושאל אותי מה אני עושה, אז אמרתי לו שאני בוחרת מיקומי שלטים ללקוח. למרות שראיתי שאין לו מושג על מה לעזאזל אני מדברת, הוא הנהן ואמר "אהה". זה היה די מצחיק האמת, אבל לא עשיתי מזה עניין.
אחר כך הוא הלך ואני סיימתי את מה שעשיתי אז נכנסתי למשרד איפה שארגמן ונועם היו. ארגמן גם היה איתי בכיתה, אבל אף פעם לא חשבתי עליו בתור יותר מידיד. את נועם פגשתי כשהתחלתי לבוא לשם בתור מתלמדת, הוא ממש ממש חמוד 
רק חבל שהוא רק בן 16...
אז ישבנו שלושתינו במשרד והתחלנו לספר בדיחות וסתם לצחוק על כל מיני דברים. מידי פעם ניסיתי להסתכל על העיניים של נועם כדי להחליט אחת ולתמיד מה הצבע שלהן, אבל לא הצלחתי! כל פעם שהסתכלתי ראיתי צבע אחר. זה היה תכלת/ירוק/חום בהיר/זית...
אחר כך עוז נכנס למשרד עם חבר שלו, כששנייהם מתווכחים על משהו. אחר כך עוז בא אלי והראה לי כמה תמונות של מישהי ואז שאל אותי "מה את חושבת עליה?" הסתכלתי על התמונות ואמרתי שהיא יפה. עוז צחק על חבר שלו ואמר לו "אתה רואה?" אז שאלתי את עוז "מי זאת, חברה שלך?" כשהמטרה העיקרית שלי הייתה שהוא יגיד לי שזאת אחותו או משהו ושאין לו חברה, אבל לצערי הוא אמר כן. אז רגע, למה הוא עשה לי עיניים והראה עניין בי כל הזמן הזה? 
אני לא מבינה גברים...
בסופו של דבר הבוסית שלי חזרה עם ארוחת צהריים לכולם (בייגלה לכל אחד והיה חומוס במקרר. זה גם משהו) ישבנו ואכלנו, ובדיוק כשסיימנו הוא נכנס.
הוא = אביעד.
(גאד, אני מקווה שאני לא אתחרט על זה שאני משתמשת בשמות אמיתיים פה, הוא אמר שהוא גם משתמש באינטרנט הרבה).
עם אביעד היה לי סיפור עוד לפני שפגשתי אותו בכלל, כי ריקי (הבוסית שלי) סיפרה לי שיש עוד מישהו חדש בעבודה בשם אביעד, והיו לי חשדות שהוא החבר הרציני הראשון שהיה לי. אבל לא חשוב, זה בסוף לא היה הוא.
בכל מקרה, ברגע שהוא נכנס המחשבה הראשונה שהייתה לי הייתה "זה לא הוא". לא חשבתי איך הוא, האמת בקושי הסתכלתי עליו אחרי זה. ריקי הציגה אותו בפני כולם ואז אמרה לי לקחת אותו איתי לדפוס לקחת את הגרפיקות שביקשתי מהם בבוקר כדי שהוא ילמד איפה זה בדיוק.
כשיצאנו מהמשרד נראה כאילו הוא לא ידע מה להגיד, כי הוא פשוט הלך אחרי כמו זנב ולא אמר כלום, ואני בדרך כלל מאוד ביישנית עם אנשים שאני לא מכירה, אבל הפעם משום מה הרגשתי כמו היותר מנוסה מבין שנינו, למרות שהתחלתי רישמית סך הכל כמה ימים לפניו. אז שברתי את הקרח בזה ששאלתי "אז אתה אביעד?" הוא אמר "כן" אז אמרתי לו שאני שירי. מאותו רגע הכל הלך חלק.
כל הדרך לשם דיברנו על כל מה שחשבנו - לימודים (מסתבר שאנחנו לומדים באותו בית ספר), עבודה (עכשיו אנחנו גם עובדים ביחד), דברים אישיים (הוא גם בן 17. וחצי. אם הוא חשב שזה חשוב לציין כנראה שזה חשוב לציין... 
), ועוד כמה דברים לא חשובים.
בסוף לקחנו את מה שהיינו צריכים וחזרנו למשרד. ריקי שחררה אותו מוקדם אז לא כל כך יצא לנו להמשיך לדבר, אבל אם אנחנו לומדים באותו בית ספר ועובדים באותו מקום אני מניחה שאני אראה אותו שוב... לא?
אחרי כמה זמן נשלחתי שוב לדפוס להביא עוד משהו, ואז כשחזרתי ראיתי שכולם התחילו לנקות את המשרד. הסתכלתי על ריקי ככה 
והיא הסתכלה עלי חזרה כאילו היא אומרת לי "כן, כן, גם את צריכה לעזור". היא נתנה לי תרסיס לניקוי שולחנות ונייר ואמרה לי לנקות את השולחנות במשרדים.
כשסיימתי היא ביקשה ממני להעביר את זה לנועם שינקה את השולחן הגדול בחדר ישיבות. כשנתתי לו את זה עמדנו אחד מול השנייה לשנייה שהרגישה כאילו הייתה הרבה יותר ארוכה (ולא, עדיין לא הצלחתי להבין מה הצבע עיניים שלו. גאד, זה משגע אותי), ואז נתתי לו את זה והוא התחיל לנקות את השולחן לאט לאט.
אחרי 5 דקות ריקי חזרה והוא עדיין ניגב את השולחן 
פתאום ריקי התחילה לצחוק ואמרה לו שהיא קלטה אותו ויודעת מה הוא מנסה לעשות. הסתכלתי עליה כאילו היא נפלה מהירח 
ואז היא הסבירה, שהוא מתעקב על השולחן בכוונה כדי לא לעשות דברים אחרים.
ובסוף הגענו לשלב האחרון של הניקיון - הרצפה! מקס נכנס ואמר שמזל שאני שם כי זה דבר שנשים עושות הסתכלתי עליו בסרקסטיות ואמרתי לו "כמה לא מצחיק" ומקס גם מסתכל עלי בימים האחרונים אז דבר כזה השתיק אותו לגמרי
למזלנו ארגמן התחיל לשטוף את הרצפה לבד אז אני ונועם פינינו לו את המקום. אחר כך כשריקי ראתה את זה היא אמרה שנעזור לו, אז נועם התחיל להתלונן. אחר כך ריקי באה אלי ואמרה לי שגם אני אקח מגב ואעזור אז אמרתי לה "אבל ריקי, ארגמן כל כך נהנה, למה להרוס לו?" אז היא צחקה ואמרה לי "גם את התחלת עכשיו?" בסוף עזרתי, ונועם כבר סיים את החלק שלו אבל הוא בא אלי ואמר לי שהוא יעזור לי אז הוא לקח את המגב שלי וניקה במקומי
בסוף הוא בא להוציא את כל המים החוצה עם המגב והמקל של המגב נשבר! בהתחלה כולם הסתכלו עליו ככה פתאום כוולם נשפכו מצחוק! 
וזהו, בסוף השתחררנו הביתה עד יום שני.
נסכם את זה בזה שאני אגיד שאני נורא אוהבת את העבודה שלי. כמה אנשים שאתם מכירים יכולים להגיד את זה? 
עד הפעם הבאה, ביי 
נ.ב - וואו! רק עכשיו שמתי לב כמה ארוך זה יצא... מי קרא את הכל?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
