מצב רוח: לא משהו 
מוזיקה: Blue - Breathe Easy
כמו בפעם הראשונה שנפגשנו, בשיא בספונטיות החלטנו להיפגש שוב - ניר ואני.
התכוונתי בהתחלה שאבא שלי יסיע אותי לתחנת רכבת של לוד ומשם אני אקח רכבת לקרית גת, אבל הוא לא יכל כי הוא התעקב בעבודה. אז הייתי צריכה לקחת אוטובוס לתחנת רכבת של כפר סבא, משם רכבת לתל אביב ומשם עוד רכבת לקרית גת. משך הנסיעה הכוללת: 3 שעות. מחיר כולל (כיוון אחד): מעל 50 ש"ח, לא יודעת בדיוק. זמן השהייה שלי בקרית גת: שעתיים, אולי קצת פחות.
אבל אתם יודעים מה? הוא שווה את זה.
אגב אני מודעת לעובדה שהוא קורא בבלוג הזה, ואמנם המחשב שלו לא עובד כרגע ובטח לא יעבוד בזמן הקרוב, אבל אני מתארת לעצמי שברגע שתהיה לו הזדמנות הוא יכנס לכאן לקרוא, ואפילו יחזור כמה עמודים אחורה. אבל לא נורא, זה כבר לא מפריע לי.
אז מה קרה היום...
מטרת הפגישה, למרות שכבר נפרדנו, היא לשבת לדבר ולראות מה אפשר לעשות - אם בכלל.
הלכנו לדירה של סבתא שלו שעוד נשארה ריקה. התיישבנו על אותה הספה שהיינו בה פעם שעברה, והסתכלנו אחד על השני.
רוב הזמן פשוט ישבנו מחובקים או סתם הנחנו את הראש אחד על השני או שילבנו ידיים. כשכן דיברנו, זה היה בעיקר על דברים עקיפים. הוא כן אמר די הרבה בקשר אלינו, אבל לא ידעתי מה להגיד לו. הוא שאל על מה אני חושבת, ואמרתי לו שבתור אשת מכירות לימדו אותי בפגישות למצוא תשובה מיידית לכל בעיה, ועכשיו פשוט אין לי...
בסופו של דבר הגענו למסקנה שהבעיה היחידה היא המצפון שלו. הוא לא עובד כרגע ולא יכול לממן נסיעות לכפר סבא, וכמובן שהוא מרגיש רע עם זה שאני זאת שתמיד באה אליו. אם זה היה רק לתקופה מסויימת לא הייתה לי בעיה עם זה, אבל הוא אמר שזה יכול לקחת עד סיום הלימודים, ואז הוא עוד מתגייס.
רציתי לנשק אותו, להרגיש אותו שוב... אבל הוא אמר שלא כדאי, שזה רק יקח את הקשר הזה לכיוון אחר לגמרי וזה לא מה שאנחנו רוצים.
הוא שאל אם אני רוצה נשיקה לפרידה, נענעתי את הראש להגיד לא.
השעתיים עברו בטיל וכבר הגיע הזמן לחזור כי הרכבת האחרונה מגיעה ב 21:15.
הוא ליווה אותי חזרה לתחנת רכבת ונכנס איתי שוב לרציף כמו שביקשתי ממנו.
שוב ישבנו מחובקים כמה דקות בלי להגיד מילה. הרמתי את הראש כדי להסתכל עליו וידעתי שזה הסוף. שוב רציתי לנשק אותו, ושוב הוא אמר לי שלא כדאי.
"אפילו לא לפרידה?"
"קודם לא רצית..."
"קודם לא רציתי שזאת תהיה פרידה"
"ועכשיו?"
"עכשיו אין ברירה..."
ואז התנשקנו פעם אחת אחרונה... והרכבת הגיעה.
וזה היה הסוף של זה.
זהו. מעכשיו אני לוקחת לעצמי איזה פסק זמן.
מחר רוצים לקחת אותנו מהעבודה לאיזה מכון כושר להראות לנו איך מנהלים עסק. אני חושבת שאני אבריז, אין לי כח לזה...
לילה טוב.
I don’t know why you’re so far away
But I know that this much is true
We’ll make it through
And I hope you are the one I share my life with
And I wish that you could be the one I die with
And I pray in you’re the one I build my home with
I hope I love you all my life
If You're Not The One / Daniel Bedingfield
בבלוג זה
בכל הבלוגים
אוף...
