עד לפני שנתיים, הרגשתי מן תחושת ריק שלא יכולתי להסביר. תמיד חשבתי שאני מרגישה כל כך ריקה בגלל שהשארתי חלקים מעצמי אצל אנשים שאהבתי והיום כבר לא בחיים שלי. אפילו קצת כעסתי עליהם, על עצמי, שאני חילקתי אהבה והם נמלטו איתה מבלי להשאיר לי שום דבר.היום אני כבר לא כועסת על שנתתי מעצמי, במיוחד לא על כך שנתתי אהבה, כי כנראה שמי שאהבתי היה צריך את זה אז.
הייתה לי שיחה מעניינת היום על אהבה עם מישהו. הוא סיפר לי שהוא לא מאוהב בבת זוג שלו ברמה של פרפרים והתרגשות, וגם מעולם לא היה. סיפרתי לו שחשבתי שהייתי מאוהבת פעם, אבל כשהכרתי את בן הזוג הנוכחי, הבנתי שאולי חוויתי הידלקות - אבל לא הייתי מאוהבת עד עכשיו.
הוא שאל אותי אם הייתי מוכנה לאכול בשר בשביל בן הזוג שלי, ועניתי שלא. אז הוא הצהיר שאני לא מאוהבת בו, כי מי שמאוהב עושה הכל עבור הפרטנר שלו מבלי לראות בעיניים.
אמרתי לו שאני נאלצת לחלוק עליו. אני מאוהבת בבן הזוג, יש פרפרים, התרגשות וכל הג'אז הזה (גם אחרי שנתיים יחד) אבל מנגד האהבה שלי אליו מאוד ריאלית ומפוכחת. אני יודעת שהוא אוהב אותי מספיק בשביל לא להכניס אותי לפינות כאלה ולא להציב לי אולטימטומים, ואני אוהבת אותו מספיק בשביל לצאת מאיזור הנוחות שלי.
סיפרתי לו שיש המון דברים שלא חשבתי שאעשה בגלל או בשביל בן הזוג שלי, קטנים ככל שיהיו, אבל עם בן הזוג זה בא לי בטבעיות כי אני רוצה, ולא כי הוא מבקש. אני מקשיבה גם לדברים שהוא לא אומר.
היום אני קונה לבן הזוג שלי טורטית בכל פעם שאני קונה סיגריות במכולת, כי אני יודעת שהוא אוהב טורטית (החטיף הכי אובר רייטד בעולם אם תשאלו אותי) וכי מבחינתו הדרך הכי יפה להראות אכפתיות ואהבה היא באמצעות אוכל. נכון, זה אקט סופר מינימליסטי, אבל לפני שנה זה לא משהו שהייתי חושבת עליו לבד.
הייתי עושה דברים מטורפים עבור אנשים שבכלל לא הייתי מאוהבת בהם. חשבתי שהייתי מאוהבת בהם, רציתי שהם יהיו מאוהבים בי. אבל רק כשכנסתי למערכת יחסים שאני נמצאת בה עכשיו הבנתי שכל מה שהיה עד היום היה הבל הבלים. בחיי. רק בשנתיים האחרונות למדתי איך מערכת יחסים בריאה ואוהבת צריכה להיות, ונכנסתי לשם בצעדים קטנים. אקטים גרנדיוזים לא מעידים על אהבה כמו שמתנות לא.
אני אבחר בכל יום שבן הזוג שלי ישאיר לי פתקים חמודים מודבקים על גב המיטה או המראה, מאשר שיהפוך לטבעוני לצורך העניין. ואני בטוחה שהוא יעדיף לקבל טורטית מהמכולת מאשר שאוותר על האידיאולוגיה שלי.
התאהבות זה דבר מדהים. לפעמים מאוד עצוב לי על אנשים שנמצאים במערכת יחסים בלי כל ההתרגשות הזו. מצד שני, אם אין בסיס טוב לקשר זה כבר לא ישנה שום דבר. אנחנו לא נשארים מאוהבים לנצח ומה לעשות, גם המשיכה דועכת עם הזמן. אני בשלב בחיים בו אני מאמינה שאין צורך במיליון מחוות רומנטיות, ושבני הזוג לא צריכים לבטל את עצמם בשביל לרצות אחד את השני. זו לא אהבה. אהבה זה כשנשאר במקרר מספיק חלב לכוס קפה אחת, והוא בוחר לא לשתות אותו כדי שלך יהיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
#Placebo