יש ימים שאני מצלמת את הפנים לו בזיכרון שלי, מתמקדת בכל פרט. בשלוש השיערות הלבנות שהופיעו לו על הזקן, בצלקת שעל הגבה.. ותוהה ביני לבין עצמי איך יראה הילד שלנו. יהיו לו עיניים בהירות כמו שלי, או חומות בכלל? יהיה לו ראש מלא בתלתלים?אני מנסה לדמיין אותנו בתור הורים, ותמיד הפחד הכי גדול שלי זה שלא אדע להיות אמא. ואני לא מדברת דווקא על הפאן הטכני, אלא גם הרגשי.
הבטחתי לו שאם יהיה לי ילד, אני לעולם אשליך עליו את הילדות שלי. עבדתי על עצמי מספיק, במיוחד השנה, בשביל שאלמד לשחרר משקעים מהעבר ולא אסחב אותם עימי בתור אמא.
הבטחתי לו שאם יהיה לי בן, בראש ובראשונה אלמד אותו להיות בן אדם. הייתי רוצה שהילד שלי ידע להתייחס בכבוד לכל יצור יחי. הייתי רוצה שהוא ידע מגיל צעיר איך להתייחס לנשים, שאבא שלו ילמד אותו לא להיות הזאב כמו בכיפה אדומה, אלא שידע להפגין סבלנות והכלה.
הבטחתי לו שבבית שלי תהיה נזילות מגדרית. ז"א שהילד שלי ילבש כל מה שירצה, גם אם זה אומר שמלה. ואם הילדה שלי תרצה חולצה ממחלקת בנים בחנות - זה מה שהיא תקבל.
אני אלמד אותה לאהוב את עצמה מגיל צעיר ואדאג שלא תגדל עם חסכים. אבא שלה ילמד אותה הגנה עצמית, ואני אלמד אותה שסקס הוא לא תחליף לאהבה, שמותר לה לה לעשות אותו ושזה לא הופך אותה לפחות טובה או פחות שווה.
הילדים שלי מגיל צעיר ילכו להתנדב. הם ילכו להתנדב עם בעלי חיים, עם קשישים או עם ילדים בעלי מוגבליות כמו שאני התנדבתי בגיל העשרה. אני אקח אותם למוזיאונים ואצייר איתם בבית. אני רוצה שיהיו מלאי הערכה כלפי מה שכן יש, ושלא תמיד יחפשו אצל אחרים.
לפעמים אני כבר רוצה ילד ממנו. לפעמים אני רוצה ליהנות ממנו ומהבית עוד קצת לפני שנתרחב. ולפעמים יש את הקול הזה שאומר לי שאני לא צריכה להיות אמא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
#Placebo