This Is Who I Am Now

החדר זול, אך מלא באור רך ובעל גוון חום-ורדרד שלוקח אותי בדמיון למחוזות אחרים ורחוקים.

אני נכנסת, לבושה בטייטס דמוי העור החדש שלי ובחולצת סטרפלס עם גב חשוף, עם מגף שחור ונמוך בעל שרוכים.

הוא מקבל את פני בנשיקה כמו שאני אוהבת,

לבוש במכנסיים שנופלים מעט ממותניו למרות החגורה.

החולצה, הגרביים והנעליים שנעלמו אי שם בתוך החדר, יחד עם כוס המשקה שבידו,

מספרים לי שבזמן שציפה לי כבר הספיק להשתחרר מעט, ואני יודעת שעכשיו תורי.

אין צורך במילים.

אני לוקחת כמה לגימות מהיין שחיכה לי,

ניגשת להניח את הדברים שלי בפינה ליד שידה קטנה וכבר מרגישה אותו מאחוריי.

אני יודעת בדיוק מה הוא רוצה, "אבל אתן לו למקם אותי בעצמו", אני חושבת לעצמי.

הוא מחבק בעדינות, מנשק ומעביר זוג ידיים רכות ומנוסות על הצוואר והחזה שלי.

הוא משעין אותי לרגע קדימה על השידה כדי שאוכל להרגיש אותו כנגד הישבן שלי,

שומע אותי נאנחת לרגע ומחליט שזה מספיק.

הוא מושך אותי אחורה מהשיער בכוח שמותח את הצוואר שלי אחורה, ומסובב אותי לעמידה עם הפנים אליו.

"התגעגעת אלי ילדונת?"

הפה שלו קרוב לאוזן שלי,הידיים עוד תפוסות בשיערי, הגוף שלו נצמד לשלי ואני מהנהנת בחיוך מתנשף.

אלוהים יודע כמה (ולמה, לעזאזל) קשה לי כלכך לענות בקול על שאלות כאלה ואחרות. הוא יסלח לי.

הוא משחרר במהירות אך בעדינות מאחיזתו בי ומתרחק, תופס בשתי ידיים את המצלמה שהיתה מונחת על המיטה.

"תתפשטי".

הוא ממקם את גופי בתנוחה מסוימת על המיטה.

"ככה רציתי אותך, רטובה, חייתית", הוא אומר לי מאחורי העדשה הגדולה,

ואני מצידי כבר התגברתי על הביישנות והתחלתי להתרגל לעובדה שהמצלמה נמצאת בידיים של אדם שהוא לא אני.

הוא מביים אותי,

מזיז אותי, מניח אותי, מבלגן את השיער שלי, רק חסר שיעיף אותי באוויר.

אני מתחילה לאבד את הסבלנות, חושבת פחות ופחות על התמונות ויותר על הגבר שנמצא מאחורי המצלמה.

כמה חיכיתי להזדמנות הזו לפגוש אותו שוב,

לטעום שוב ממתיקות האסור הזה,

שהתנגדתי לו שוב ושוב למרות שהיה מונח לי מול העיניים כלכך הרבה זמן,

כמו סטייק שמתנפנף מול עיניה של לביאה רעבה.

נמאס לי. It's supper time.

הוא עומד מכופף מול המיטה כשפניו בדיוק מול פניי ורק העדשה חוצצת בינינו כשאני שכובה על הבטן מעל המיטה הגדולה,

הפנים שלי קרובות כלכך למצלמה שאני מחליטה לנצל את ההזדמנות.

אני מסמנת לו בשפתיים לאט וברור, "fuck me".

הוא קורא אותן ואני רואה את המבט בפניו מתחלף ממקצועי ורציני למופתע ומרוצה.

הוא מניח את המצלמה בעודו נשאר במקום,

תופס את הפנים שלי ביד אחת בדיוק מתחת לסנטר,

מקרב את השפתיים שלו לשלי ואני יכולה להרגיש את הנשימות השקטות שלו על עורי.

"את בטוחה שאת מוכנה לזה?"

ג'ואי אנג'לה.