אולי כי לא נולדתי רוסייה (הלוואי)
אולי פשוט כי לא קיבלתי חינוך מתאים בנושא,
כשכסף מגיע אליי יש לו תכונה להפוך לנוזלי ולברוח לי מבין האצבעות,
ועדיין להשאיר אותי בהרגשה שאין לי כלום.
אין לי מספיק בגדים, אין לי מספיק אוכל במקרר,
אף פעם אין לי מספיק דפדפות ומחברות והטלפון שלי ממש ישן כבר..
בתחילת שנת הלימודים ניסיתי לעבוד פה ושם בימיי שישי וראשון והבנתי שזה נורא מגביל אותי מבחינת הלימודים.
אמנם לא תמיד אני לומדת בשבת אבל הרגשתי שזה חוסם אותי מהאפשרות הזו.
אמא כועסת שאני לא עובדתוהיא צריכה לתת לי כסף, כאילו שאם אעבוד היא לא תצטרך לתת.
כשהיא במצברוח טוב היא אומרת "למה לעבוד בשביל כסף ללימודים אם זה גורם לך להיכשל בהם".
התחלתי לחפש עבודה לקיץ, לאחרי הבחינות (יש לי 9 בחינות בחודש וחצי ככה שקצת קשה לעבוד בזמן הזה).
אמא רצתה שאחזור לעבוד בדרום אבל כאן אני יכולה להרוויח 100 שקל לשעה במקום 25 שם, אז למה לא?
אבא. זה למה לא.
"רגע אבל זה בלי תלוש לא? מה אם יקרה לך משהו ?"
"אבא זה רק לחודשיים וזה ממש שווה את הכסף!"
"לא. אני לא מסכים."
*שכחתי שאני עדיין בת 15*
**אה רגע, גם בגיל 15 לא יכלתם להגיד לי מה לעשות.**
***אם נראה לכם שאעבוד עם ילדים 9 שעות ביום בשביל 5 בחודש במקום חצי מזה וכפול כסף אתם חיים בסרט***
לא אמרתי את כל זה, אבל רציתי.
ממש רציתי.
עד כדי כך הוא לא הסכים, שהלך וארגן לי אלף שקל.
מה נהיה.
רוני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just Roni