את דן הכרתי בצבא עוד לפני שהכרתי את רן, האקס האחרון.
בכל פעם שפיקדנו יחד על מחסום היה מתח באוויר, פלירטוטים עפים לכל כיוון,
עד שהחלפנו מספרים ונפגשנו לילה אחד במכולת הכושר בבסיס.
אני לא זוכרת הרבה מאותו לילה, אבל אם יש משהו שאני כן זוכרת זה שהבחור הרים אותי כאילו הייתי 20 קילו פחות.
זה נשמע כלכך קורני אבל הרגשתי כאילו נחתתי באיזו סצינת סקס בתוך סרט.
לא הרבה זמן אחרי אותו לילה כבר הכרתי את רן, ודן ואני לא ממש דיברנו יותר מעבר לשעות הפיקוד במחסום.
לפני כמה חודשים נזכרתי בו פתאום.
חשבתי שיהיה נחמד להתעדכן, לראות מה קורה עם הבחור,
אז חיפשתי וביקשתי חברות בפייסבוק.
השיחה זרמה כאילו לא לא-דיברנו משהו כמו 5 שנים.
הוא סיפר שהוא לומד לתואר, כבר הספיק לקנות בית ונמצא בקשר די מחייב, עם דגש על "די".
דן אף פעם לא היה טיפוס של בחורה אחת, קלטתי את זה מההתחלה ובגלל זה הסתדרנו כלכך טוב כבר אז בצבא,
ככה שלמרות שהוא סגור על הבחורה, הוא נחוש להספיק לצבור חוויות נוספות לפני שיגיע הרגע שבו יתחייב אליה לחלוטין.
במשך כמה ימים המשכנו לפלרטט בשיחות בוואטסאפ,
אבל מה לעשות שכל העניין נפל על תקופה מבולבלת במיוחד בשבילי..
בסופו של דבר הפסקתי לענות, כי כבר הייתי בכיוון של ההחלטה לשנות את היחסים שלי עם גברים אחת ולתמיד,
והיה ברור לי שלדן יש מספיק עקשנות וכוח רצון לשנות את זה ברגע אם רק ירצה.
וכך היה.
אתמול בלילה הוא שלח הודעה אחרי שבועות של דממת אלחוט.
מסטול במסיבת רווקים של חבר שהחשפניות איחרו אליה כלכך עד שהבחורים ויתרו.
אחרי שיחה של שעתיים שבה אני מנסה להסביר למה אין סיכוי שהוא מגיע אליי למעונות הלילה והוא מדבר כמו ג'נטלמן כריזמטי במיוחד,
נשברתי ושלחתי מיקום.
התחייבנו שזו תהיה הפעם האחרונה. לשנינו.
שלושה חודשים עברו מאז הפעם האחרונה,
ודווקא מה שהפריע לי לא היה המחסור בסקס, אלא המחסור במגע הזה..
מעבר לזה שהוא מנשק מדהים, דן יודע לגעת כמו שהרבה אחרים לא יודעים.
יש לו מעין איזון כזה בין רכות לקשיחות, בין כוח לעדינות..
אני זוכרת שתהיתי אם הוא עוד מסוגל להרים אותי כמו פעם,
עד הרגע שהוא הרים אותי בעודי יושבת מעליו והניח אותי על המיטה בלי להתרחק ממני בסנטימטר.
הלילה נגמר בחמש בבוקר כשליוויתי אותו לדלת וקיבלתי נשיקה רכה על השפתיים..
"זה לא קרה.. את ממשיכה לספור משלושה חודשים".
אבל זה כן קרה,
ומשום מה אין בי טיפת חרטה על הלילה הזה.
לא הפסקתי עם הסקס המזדמן כדי לשבור איזה שיא של זמן בלעדיו. לזמן אין משמעות.
הפסקתי כי הרגשתי שאיבדתי כיוון, כי חיפשתי משהו יותר והרגשתי שזה תקוע לי באמצע הדרך לשם.
קמתי הבוקר, התלבשתי חמוד ויצאתי לקניון.
קניתי ג'ינס וגופיה אצל חברה שעובדת בגולף שסידרה לי הנחה, המשכתי לקניות אוכל לדירה,
וכל זה בלי להרגיש טיפת עייפות. פשוט הרגשתי טוב.
ולא, לא בגלל הסקס.
הייתי זקוקה ללילה כזה.
לילה עם גבר שלא ממוקד רק בעצמו.
לאלה מכם עם המוסר הגבוה..
כן, היה קשה לי עם כל הקטע הזה בהתחלה, עד שהבנתי שזה לא קשור אלי בכלל.
אני לא אמא שלו, לא חברה שלו, ולא תפקידי לחנך אותו או לשמור על ההתחייבויות שהוא עצמו עשה.
ובמעבר חד..
ביום רביעי ביקשתי מחבר טוב שיבוא להיות איתי כאן במעונות כדי שלא אהיה לבד במשך כמה ימים.
ניסיתי להסביר לו למה חשוב לי שדווקא הוא יבוא, אבל לא הצלחתי לנסח את עצמי והבטחתי שאנסה לעשות את זה כאן.
לא להישמע מסכנה או משהו, אבל הספקתי לעבור לא מעט חרא עם גברים.
אחת הפעמים ששברו אותי היתה לפני כמה חודשים,
כשסיפרתי לבחור (ששמו לא יוזכר פה לעולם) שדי תפסתי ממנו על התסכול שלי מהנסיונות למצוא גבר נורמלי.
במקום לנסות לתמוך ולהבין, הבחור זרק בפניי ערימת שוביניזם בצורת "אם את רוצה שגבר יסתכל עלייך ככה את צריכה להפסיק להשתרלל".
(לא המילים המדויקות, אבל זה דיי מסכם את העניין).
מאוחר יותר אחרי שנפגשנו ובילינו לילה ביחד (למה? אל תשאלו אותי..), הוא סיפר שיש לו חברה,
למרות שמתחילת התקשורת בינינו הוא כבר טרח לציין שלא רק שזה לא מה שהוא מחפש, אלא שהוא גם בכלל לא מאמין בנישואין.
עכשיו, אני יודעת מה אתם חושבים, וסביר להניח שזה גם נכון- הבחור חשב משהו ושינה את דעתו. קורה.
נכון, קורה. אבל זו לא הפעם הראשונה שזה קרה לי, וגם לא השניה.
בשלב כלשהו זה גורם לך להתחיל לחשוב האם את בעצם הבעיה, ולא הם.. ואולי כן הם..?
זה בדיוק השלב שבו את מתחילה לאבד אמון, ולהפסיק לסמוך על דברים שאנשים אומרים לך.
מילים נשארות רק מילים, גבר נשאר גבר.
אבל אני לא רוצה להיות כזו.
אני לא רוצה להיות אדם מחוסר אמון כי זה בדיוק מה שעוצר אותי מלפתוח את עצמי בפני אנשים,
ואם זה מה שקורה, למה שאותם אנשים ירצו להיות בחברתי בכלל?
אני רוצה לחזור להיות אני,
לחזור להיות טיפוס אוהב וחם במקום טיפוס פסימי שמוותר מראש.
ובשביל לעשות את זה אני צריכה להקיף את עצמי כרגע באנשים שאני מסוגלת לסמוך עליהם.
אנשים שאני יודעת, בוודאות, שהקשר שלהם איתי לא תלוי בדבר מלבד קיום הקשר עצמו, וגם זה לא תמיד.
אנשים שמקבלים ואוהבים אותי כמו שאני, ואני אותם.
ובגלל זה ביקשתי דווקא ממנו לבוא.
נפגשנו בקניון ונסענו למעונות יחד, דיברנו וצחקנו קצת ובעיקר ישבנו ללמוד. הרבה.
אחרי כמה שעות כבר התעייפתי ונשפכתי על המיטה, והוא הצטרף.
הרבה זמן לא רק-ישנתי ככה ליד גבר.
בלי ציפיות, בלי לחץ.. פשוט לשים עליו את הראש ולישון..
אני מקווה שיצא לו לבוא גם מחר,
אבל גם אם לא, יכול להיות שאצא עם חבר טוב אחר (יותר כמו אח, אם כבר) לסרט ואנקה קצת את הראש מהחפירות של הלימודים.
אתמול בלילה קיבלתי Jump Start להתחיל לשנות את הדברים שאני רוצה לשנות בחיים שלי.
הרבה זמן לא הרגשתי כלכך שמחה ונחושה להתקדם. הלוואי שלא יגמר אף פעם.
רוני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just Roni