תמיד הייתי אלטרואיסטית כזו,
אחת שאוהבת לתת מעצמה ומשלה, גם כשזה אומר שלה יהיה פחות לעצמה.
בזמן חופשת הסמסטר נתקלתי בפוסט של עתודאית שלומדת איתי באוניברסיטה באותה כיתה.
היא היתה באפריקה, עם חבר שלה, והם הלכו לבית ספר באיזה כפר ופשוט חילקו מחברות ועטים לילדים.
מרוב עוני, לילדים שם אין דפים וגם לא כלי כתיבה, והם היו פשוט מאושרים לקבל אותם.
הפוסט הזה הפיל אצלי חתיכת אסימון.
כבר שנים שאני מפנטזת על התנדבות באפריקה,
ואף לא פעם אחת חשבתי על לממש את הפנטזיה הזו.
מאז אותו יום זה התבשל אצלי בראש, עד לא מזמן.
החלטתי שאני הולכת על זה, ושבקיץ אפנה כמה שבועות להתנדבות באפריקה.
סיפרתי למשפחה,
ובגלל שלא היתה לי תוכנית מדויקת ולא ידעתי עדיין איך עושים את זה ומה בדיוק אני רוצה לעשות,
לא כולם בדיוק תמכו, ובכלל לא נראה לי שהם כל כך הבינו שאני באמת מתכוונת לעשות את זה.
זה המשיך להתבשל.
התחלתי לחפש שותף/ה/ים לטיול ולא מצאתי אף אחד,
עד אתמול.
אתמול בלילה החלטתי לפרסם מודעה בקבוצת הפייסבוק של הכיתה:
אני מחפשת שותף/ה/ים שמעוניינים לטוס בקיץ להתנדבות באפריקה בין שבוע ל-3 שבועות.
יש ארגונים שדואגים להשמה של רופאים, אחיות,
סטודנטים לרפואה ולסיעוד ואפילו כל אחד שפשוט מעוניין ללמוד ולעזור, בבתי חולים, מרפאות וכו'.
טרם תכננתי לאן לנסוע ודרך איזה ארגון,
ודווקא אשמח שמי שיצטרף אליי יעזור בבחירה.
מחפשת אנשים שההתנדבות והנתינה הן בנפשם.
מוזמנים ליצור קשר בפרטי.
לא עבר הרבה זמן, והגיעה הודעה, במקרה מחברה יחסית קרובה מהכיתה.
התלהבתי, יש מישהו שחולק את החלום שלי ועוזר לי להגשים אותו!
סיכמנו להיפגש כשתיגמר חופשת פסח,
ולא עברו חמש דקות,
וקיבלתי הודעה מעוד סטודנטית.
ואז מסטודנט.
ואז מעוד סטודנטית...
וככל שגדלנו ההתרגשות שלי הלכה וגאתה.
מפה לשם, אנחנו כבר תשעה סטודנטים, וזה כבר לא "טיול", זו "משלחת", והלב שלי עומד להתפוצץ.
לא האמנתי שלא רק שאזכה להגשים חלום, גם אעזור לאחרים להגשים את אותו חלום,
ועוד להכפיל את היכולת שלי לעזור לאנשים באפריקה פי 9.
פתחתי קבוצת וואטסאפ, וכבר התחלנו לדבר על ארגונים, תאריכים, חיסונים, מימון, עזרה מאגודת הסטודנטים ועוד.
עלה בי אפילו רעיון להפוך את זה למשלחת שנתית של החוג לסיעוד באוניברסיטה, ואולי יום אחד זה אפילו יקרה,
אבל כשמדובר במשלחת כזו כבר נכנס העניין של ביטוח, מימון מאסיבי יותר, וכל מיני בעיות אחרות שמתלוות לעניין,
ואני לא בטוחה שבתור סטודנטית אחת יש לי את היכולת להקים מערך כל כך גדול (לשכנע את האוניברסיטה, לגייס מימון וכו').
לצערי הסטודנטים בחוג שלי כבר הוכיחו לי לא פעם שאין להם עניין בפעילות חברתית כשהיא דורשת מהם את המאמץ הקטן ביותר,
אז אני לא ממש יכולה לבנות על עזרה של אף אחד.
אבל לא חשוב, כל השליליות הזאת לא מעניינת עכשיו!
אני פאקינג טסה להתנדב באפריקה, רק עוד כמה חודשים!!!
ואפילו המשפחה שמחה בשבילי, עכשיו כשהעניינים קצת מתבהרים :)
עם כל הבאסה של הפרידה,
החופש בבית ההורים והמחשבה על ה"משלחת" עושים לי את היום כל בוקר מחדש.
סוף שבוע אופטימי לכולם!
רוני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just Roni