הפוסט הקודם שלי על מייקל:
יש לי ידיד מניו-יורק שהכרתי כשהוא ביקר בארץ עוד כשהיינו בני 16. קוראים לו מייקל.
בחודשים האחרונים התחלנו לדבר הרבה בסקייפ, ממש כל ערב לפני שאני הולכת לישון.
למייקל בחיים לא נמאס מלדבר איתי,
אפילו שלפעמים זה בטלפון והאוזן מתחממת והסוללה מתרוקנת.
מייקל אף פעם לא עושה פרצוף כשאני לא מתקשרת,
ואם לא דיברנו כמה ימים ברצף ואז אני מתקשרת, הוא רק אומר כמה התגעגע.
מייקל בחיים לא פותח איתי שיחות על סקס.
מייקל דואג להגיד לי בכל שיחה כמה הוא מטורף עליי (his words),
ואף פעם לא מצפה ממני לתשובה של "גם אני מטורפת עליך".
מייקל יודע מה הגובה שלי וכמה אני שוקלת,
וכשאני אומרת שלא יזיק לי לרדת כמה קילוגרמים (שזה לא מה שיעשה אותי רזה, זה בטוח),
הוא אומר שחבל שאני בכלל חושבת על זה כי אני "gorgeous" בדיוק ככה.
אני לא מאוהבת במייקל.
אני דיי בטוחה שמייקל לא מאוהב בי.
אהבה או קשר רומנטי הם לא העניין פה, ממש לא.
מייקל מהרגע הראשון איפשר לי לבנות את האמון שלי בו אט אט, לבנה אחר לבנה.
הוא מעולם לא דחק בי, לא גרם לי להרגיש לא בנוח או שאני חייבת לו משהו בחזרה על הדרך שבה הוא מתייחס אליי.
וזה..
That's Everything.
שיקרתי לעצמי.
במשך כל הזמן הזה, מאז שמייקל ואני חזרנו לקשר, שיקרתי לעצמי.
מייקל תמיד היה שם בשבילי,
כשהייתי בקשרים וגם כשלא, כששכבתי עם בחורים שפגעו בי, כשההורים אכזבו, כשהלימודים התישו..
הוא תמיד אמר את הדברים הנכונים, תמיד העריץ את היכולות שלי ואת הנפש שלי.
העדפתי להגיד לעצמי שאין לי רגשות אליו, כי זה פשוט יותר,
כי הוא במרחק חצי עולם ממני, מעולם לא למד מקצוע, ועדיין גר עם אמא.
הבעיה היתה ששיקרתי גם לו.
מעולם לא אמרתי לו איך אני מרגישה.
גם אחרי שהיו לנו שיחה מינית או שתיים,
שבהן הוא הצליח להטריף אותי לגמרי,
אף פעם לא טרחתי לציין, שהוא הגבר שאליו אני משווה את כל שאר הגברים.
גם כשהוא כן התוודה בפניי, אני לא יכלתי,
ושברתי לו את הלב כל כך עד שהיה חייב להתרחק ממני לתקופה.
וגם כשחזרנו שוב לקשר קרוב יותר, המשכתי בהצגה.
אני כל כך טובה בלהסתיר את הרגשות שלי, שאפילו מעצמי הסתרתי.
ואתמול בלילה..
אתמול בלילה הסכר נפרץ.
סקס בטלפון שלא נגמר עד שבע בבוקר,
ובין לבין שיחות על איך פספסנו זה את זו.
אני יודעת שסקס בטלפון נשמע כמו קונספט מטומטם, אבל וואו.
הוא מכיר כמעט את כל הסטיות שלי, והוא זורם איתן.
מספר לי תרחיש אחר תרחיש, גורם לי לדמיין אותו בתוך הפנטזיות שלי.
הוא אומר לי,
אני רוצה אותך איתי, אבל קודם אני רוצה ללמוד אותך מכל הכיוונים.
אני רוצה שכשנשכב באמת, אדע בדיוק איזו מילה להגיד ואיזה דבר לעשות בכל שניה ושניה,
כדי שאוכל לספק אותך כמו שאף גבר לא סיפק אותך מעולם.
אחרי עוד אורגזמה, הוא מספר שהסיבה שהוא כל כך רוצה אותי, היא הMind שלי.
את כל כך מיוחדת, הוא אומר. את הכל. את הכל.
ולי יש דמעה בעין,
בזמן שאני תוהה למה חיכיתי כל כך הרבה זמן.
למה דחיתי אותו, למה שברתי אותו כל כך במקום פשוט להגיד את האמת..
מאז אתמול אין לי אוויר בריאות.
כל וידוי נוסף גורם לו להתפלא ולי להתרגש מכך שהוא לא דוחה אותי מעליו אחרי כל מה שעשיתי.
כל מילה רכה שיוצאת מכיווני גורמת לו להצטמרר, כי תמיד ידע כמה קשה לי לומר את המילים האלה.
בקיץ הקרוב יש לי כבר טיסה לאפריקה כנראה, ובוודאות טיסה נוספת עם האחיות שלי לנופש.
איך מתמרנים בין כל זה, לבין עבודה, לבין טיסה לניו-יורק?
רוני.
דפוקה בשכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just Roni