לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

This Is Who I Am Now


Learning How to Fly

Avatarכינוי:  Just Roni

בת: 35

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2019    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

סוקרטס פדופיל


"פֶּדוֹפִילְיָה,

בהגדרתה הרפואית-פסיכולוגית, היא פאראפיליה (הפרעה בעוררות המינית) אצל מבוגרים,

המתאפיינת המשיכה מינית עיקרית או בלעדים לילדים (בדרך כלל גילאי 13 ומטה).

פדופיליה מוגדרת כהפרעה נפשית על ידי הספרות האבחונית.

 

החוק בישראל , בדומה למדינות אחרות, אינו עוסק במושג "פדופיליה", 

אלא מטיל עונש על קיום פעולה מינית עם קטין מתחת לגיל ההסכמה (בישראל 14-21, בהתאם לחוק העונשין).

 

השימוש במונח "פדופיל" נפוץ כיום כדי לכלול בתוכו את כל סוגי עברייני המין כלפי ילדים,

אף על פי שהדבר אינו עולה בקנה אחד ואף סותר לעתים את ההגדרה האבחונית הרפואית-פסיכולוגית.

יש החולקים על השימוש הנרחב מדי בהגדרה.

 

מספר פסיכולוגים, בהם ד"ר פרד ס' ברלין (מייסד המרפאה להפרעות מיניות בביה"ח ג'ונס הופקינס),

טענו כי משיכה לילדים היא אוריינטציה מינית בפני עצמה.

באחד ממאמריו טוען ברלין כי "סביר כי אף אחד לא יבחר מרצון להימשך מינית לילדים;

אנשים בעלי משיכה שכזו לא בחרו בכך כפי שאף אחד מאיתנו לא בחר להיות הטרוסקסואל או הומוסקסואל כשהיה ילד".

ברלין גם כן מגן על סיווג פדופיליה כמחלת נפש, עם זאת, בקבעו כי "בחברתנו, להיות בעל העדפה מינית פדופילית עלול לגרום לקשיים פסיכולוגיים וגם לליקויים".

 

דן מרקוסן, דובר האיחוד הפדופילי הדני, גרס כי "אוריינטציה מינית מוגדרת כמשיכה לכל החיים, ופדופיליה היא אכן כזאת".

 

הגורם או הגורמים לפדופיליה אינם מובנים דיים.

יש סימנים המצביעים כי קיימת העברה משפחתית, אולם לא ברור האם הגורם המעורב הוא גנטי או נרכש."

 

ויקיפדיה.

 

 

 

 

ומכאן אני רוצה להתחיל.

 

 

אני מסכימה עם העובדה שפדופיליה עלולה להוות סיכון לילדים.

 

אני לא מסכימה עם אלה שאומרים שהיא מסוכנת יותר מכל משיכה מינית אחרת.

 

לומר שכל פדופיל עתיד להתפוצץ ביום מן הימים ולאנוס ילד,

זה כמו לומר שכל בתול הטרוסקסואל עתיד להתפוצץ ולאנוס אישה.

זה כמו לומר שכל אב גרוש ובודד עתיד לאנוס את בתו.

זה כמו לומר שכל הומוסקסואל עתיד לאנוס גבר במקלחות המשותפות.

זה כמו לומר שכל פסיכופת (אדם בעל הפרעה אנטי-סוציאלית) עתיד לרצוח.

 

 

סוקרטס,

לא בחר להיוולד פדופיל.

ובכל זאת, הוא נולד כזה.

בדיוק כמו שאני נולדתי עם עיניים ירוקות,

בדיוק כמו שאתם נולדתם עם ידיים ורגליים ואיברים פנימיים וכל השאר.

 

למען האמת, מהרגע שפתחתי את הבלוג שלו והתחלתי לקרוא,

מפוסט לפוסט התמלאתי ביותר ויותר הערכה כלפי האדם הזה.

 

מגיל צעיר לימדו אותי אמצעי התקשורת השונים שפדופיליה היא דבר רע.

כמה סיפורים שמעתי על ילדים וילדות שתמימותם נוצלה ולא תושב אליהם לעולם,

על ידי בעלי סמכות כמו כמרים, רבנים ומורים, על ידי הוריהם שלהם, על ידי זרים מוחלטים..

 

אף אחד לא באמת הסביר באותה נשימה שגם אנשים שהם לא פדופילים מסוגלים לפגוע כך בבני אדם,

ובוודאי שלא הסביר שלא כל הפדופילים הם חיות אדם כמו אלו ששמעתי עליהם אצל דוקטור פיל ואופרה.

 

סוקרטס פתח בלוג.

הוא חשף את נפשו וחייו בפני מאות אנשים זרים.

הוא סיפר בגילוי לב כיצד גילה שהוא נמשך לילדים,

כיצד הוא מרגיש כלפיהם וכלפי עצמו וכיצד הוא מתמודד עם זה.

 

הוא סיפר שהוא פדופיל,

מילה שרבים מבלבלים אותה עם הגדרה קצת אחרת.

 

עברייני מין.

 

 

לא כל עברייני המין הם פדופילים, ולא כל הפדופילים הם עברייני מין.

 

כמובן שכשהוא פתח בלוג שכזה הוא היה מודע להשלכות, ולתת ביקורת זה תמיד בסדר (בצורה הנכונה).

אבל אחרי שקראתי כלכך הרבה מהדברים שכתב קשה לי להבין איך יש ביניכם שעוד רואים בו מפלצת חסרת מעצורים.

הוא העביר שנים בתור מדריך בתנועת נוער, היה קצין בצה"ל, ואם זה לא מספיק,

הוא היה אחראי מספיק לפנות לטיפול ברגע שהבין שמשהו לא בסדר.

 

 

 

ועכשיו לאלה מכם שחושבים שהעובדה שהוא הפסיק עם הסירוס הכימי היא מצמררת..

 

כמה מכם מעולם לא נכנעתם לפיתוי, מיני, אי פעם בחייכם?

כמה גברים ונשים נשואים יכולים להעיד שמעולם לא התעניינו בנשים אחרות ואף בגדו בנשותיהם?

כמה גברים יכולים להעיד שמעולם לא התפתו ללכת לזונה למרות הסיכונים הידועים שבכך?

כמה נשים יכולות להעיד שלא שכבו עם גבר בגלל שידעו שלמחרת יקראו להן שרמוטות?

 

כמה מכם אי פעם ויתרתם על הסיפוק שבשבירת החוקים והמוסכמות, ולו רק מדי פעם?

האם יש לכם מושג כמה כוח ותעצומות נפש נדרשים על מנת לדחות סיפוקים מהסוג הזה?

 

חלקכם יגידו, "נכון, ובדיוק בגלל זה הוא עתיד להתפוצץ יום אחד".

אבל אני אומרת שאתם טועים.

 

בדיוק כמו שיש אנשים שמתפוצצים ואונסים או רוצחים או שודדים (וכו וכו), יש גם אנשים שלא.

 

 

 

תכניסו את זה טוב לראש שלכם-

פדופיליה היא נטייה מינית בדיוק כמו הטרוסקסואליות, הומוסקסואליות, ביסקסואליות,

הבופיליה (משיכה לבני נוער, לצערי לא מצאתי לינק להסבר מפורט), ועוד.

 

 

וכמו שכתבתי קודם-

 

לא כל עבריין מין הוא פדופיל, ולא כל פדופיל הוא עבריין מין.

 

 

 

אולי כדאי שנשאל את עצמנו,

האם אנחנו באמת רוצים לחיות בחברה שבה כל אדם ששונה מאיתנו מואשם כפושע,

כפי שבעבר הואשמו נשים בעלות דעת בכישוף, ומדענים בכפירה בדת?

 

 

 

 

מאוכזבת קצת מהחברה שבה אני חיה.

 

ג'ו.

נכתב על ידי Just Roni , 5/9/2014 23:00   בקטגוריות ביקורת  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יש לכם את זה ביותר מגעיל?


אם יש משהו פוגע או מעליב אפילו,

זה שמקריאת הבלוג הזה כל מה שרואים זה סקס.

 

 

נכון, אני בחורה פתוחה מינית באופן יחסי, ואני גם ממש לא מתביישת בזה

להיפך, הלוואי והיו יותר נשים כמוני..

 

אבל מזה ועד להגיע להנחה שדרך פניה במייל יצא לכם זיון..?

 

 

 

אז wake up call

לכל הדפוקים שביניכם

שלא רואים שאני בנאדם, ולא כוס עם רגליים...

 

 

אני בחורה חכמה, מצחיקה, חייכנית, כיפית ולפעמים ביישנית.

אני אוהבת לשחות, לקרוא, לראות את אותן סדרות שוב ושוב וגם לדבר הרבה,

אני השקרנית הכי גרועה בעולם כי רמת המוסר שלי לא מאפשרת לי לשקר במצפון נקי.

אני ישירה, חברותית, נעימה ומקבלת.

כן, אני גם אוהבת סקס, לפעמים. ולפעמים אין לי חשק.

 

 

 

 

ג'יזס.

 

תתבגרו

 או שתעזבו אותי בשקט.

 

 

 

ג'ו.

נכתב על ידי Just Roni , 23/8/2014 23:10   בקטגוריות ביקורת, שחרור קיטור, אהבה ויחסים  
34 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ימיי היערכות ומעבר


אז למי שיודע ולמי שלא יודע,

בגני הילדים, לפחות בקיבוץ, אין ממש חופש גדול.

הילדים נמצאים בגן כמעט עד לתחילת שנת הלימודים החדשה,

ומספר ימים לפני תחילת השנה יוצאים לחופש קצר שנועד למטרת היערכות הגנים לבואם של הילדים החדשים.

 

היום היה יום ההיערכות הראשון אחרי שאתמול יצאו הילדים לחופש עד ליום שלישי.

הגעתי לגן שאליו אני עוברת יחד עם שתי המטפלות הקבועות שאיתי ועם מטפלת מחליפה, והתחלנו לעבוד.

בשעה תשע הזמינו אותנו לארוחת בוקר האחד הגנים.

הרכזת הכינה שולחן מלא בלחמניות, גבינות, ביצים, טונה וסלט ירקות,

וכמה מהמטפלות הגדילו לעשות והביאו גם עוגות מיוחדות.

 

התחלנו מסבב של תודות וציפיות לשנה החדשה.

השתתפתי גם אני (שזה לא כלכך מתאים לי אבל האווירה היתה פשוט מדהימה וסוחפת),

והודיתי לכולן על קבלת הפנים המדהימה לקיבוץ, על האמון שקיבלתי מהרגע הראשון ובעיקר על החום והאהבה.

בהמשך הרכזת חידדה כמה נושאים חשובים, ואז התיישבנו לאכול.

 

אחרי האוכל הגיעה הפתעה מיוחדת.

יועצת פדגוגית שבאה לתת לנו מין השתלמות קצרה בנושא התיווך בגן.

למי שלא יודע, התיווך הוא בעצם התפקיד המרכזי של המטפלת, על מנת ללמד את הילד כל מה שהוא צריך לדעת.

זה נוגע בהמון המון נושאים, לדוגמה שפה, התנהגות, הקניית ביטחון וידע. זה ממש על קצה המזלג.

את ההשתלמות התחלנו בסבב שבו כל אחת היתה צריכה לספר של משחק אחד מרכזי שהיא זוכרת מהילדות שלה,

ומה היא זוכרת שזה תרם לה באופן אישי בחייה בתור ילדה קטנה.

היה מדהים לראות כמה למרות הרקעים המאוד שונים בינינו

(חלק מהמטפלות הן עולות מדרום אמריקה, חלקן פיליפיניות, חלק צבריות ויש אפילו אחת יוצאת הונגריה!),

היו כלכך הרבה משחקים שכמעט כולנו הכרנו מהילדות שלנו, לא משנה איפה גדלנו.

בקיצור נהניתי מאוד והיה לי פשוט בוקר מלא באנרגיות של צחוק וכיף וביחד.

 

במהלך היום רוקנתי, בסך הכל, 2 ארונות גדולים מכל התכולה שלהם, וניקיתי אותם.

מדהים כמה זבל מצטבר במהלך שנה אחת בלבד.

 

 

אחרי ארוחת הצהריים (שכמעט שכחנו להביא מחדר האוכל והגענו ברגע האחרון),

הלכנו למרפאה לרענון נהלי ההגיינה והרפואה במערכת.

 

דיברנו כמובן גם על הפוליו, שמסעיר בימים אלה את המדינה כולה,

אבל זה דווקא הנושא שהכי פחות עניין אותי.

עלה נושא שבעיניי חשוב הרבה יותר, שהוא שמירת ההגיינה של הילד בבית,

וכיצד מתמודדים עם העניין בגן במידה ואין הקפדה של ההורים בנושא.

כמובן שהכוונה היא לכינים, גזירת ציפורניים, חפיפה וסירוק השיער ואפילו החלפת הטיטול של הלילה לפני שהילד מגיע לגן.

תאמינו או לא, אבל יש המון, המון, המון הורים שלא רק לא טורחים להקפיד על רבים מהדברים הללו,

אלא גם נפגעים ונעלבים, או גרוע מכך- מתעצבנים ומעבירים ביקורת, כאשר מטפלת מעירה להם בנושא בעדינות.

הגננת של גן חובה העלתה את נושא הדיווח בעניין הזנחה,

אך עדיין קיימת בעיה קטנה אחת- היכן מותחים את הקו בין הזנחה לבין חוסר תשומת לב תמים?

 

 

 

אז מעניין אותי לדעת דווקא מה אתם, קוראים יקרים, חושבים בנושא.

 

 

היכן עובר הגבול בין הזנחה לבין חוסר תשומת לב?

 

האם לדעתכם זה מחובתה של מטפלת להעיר להורה בנושא,

או שמא עליה דווקא להתנהג כאילו שום דבר לא קרה?

 

 

אשמח לקבל מכם תגובות בנושא.

 

ג'ואי.

נכתב על ידי Just Roni , 22/8/2013 22:37   בקטגוריות ביקורת, עבודה, אקטואליה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
14,706
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , האופטימיים , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJust Roni אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Just Roni ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)