This Is Who I Am Now

הלימודים התחילו.

המרחב העצום של האוניברסיטה, כמויות הסטודנטים, והקפיצה המיידית למי החומר הנלמד,

יחד עם המעבר למעונות הביאו את תחילת משבר המעבר הרגיל שלי.

בכל פעם שאני עוברת למקום חדש, לא משנה כמה הוא מדהים, אני עוברת איזשהו משברון.

תמיד באותו משברון, התחושה המרכזית היא בדידות.

את פאץ' אני קצת פחות מעניינת לאחרונה.

קשה לי לומר מה קרה מאז הפעם האחרונה שנפגשנו (לפני פחות משבוע) שגרם לו להתרחק ממני,

אבל בשלב כלשהו הבנתי שגם אם אפשר להחזיק מישהו בכוח,

ברגע שאני מתחילה לעשות ויתורים שמפריעים ומכאיבים לי משהו כאן לא בסדר.

למזלי, ריק היה ממש מעבר לפינה.

ריק ואני למדנו יחד בפנימיה באותה שכבה.

בלונדיני, עיניים ירוקות וגוף שכמעט כל גבר היה מוכן להרוג בשבילו- גנטיקה במיטבה.

כמוני, לריק היתה מערכת יחסים משמעותית שקצת עצרה לו את החיים,

וברגע שהיא נגמרה והוא עבר את תקופת הדיכי הידועה לשמצה, הוא הסתער על החיים מחדש.

חזרנו לקשר אחרי משהו כמו עשר שנים מאז הפנימיה,

ומאז לא יכלתי להפסיק להיזכר באותם ימים במסדרון שכבה ט'..

בריח הזה של העץ שנודף מכל השידות והמיטות,

בפינה שבה כל מיטה היתה מונחת ובפינה המסוימת שבה שכבנו בפעם הראשונה.

לאף אחד משנינו לא היה כמעט ניסיון אז, בטח לא כמו זה שיש לנו היום, וככל שדיברנו כך גברה הסקרנות.

ניסינו לקבוע להיפגש,

ובכל פעם צצו לאחד מאיתנו או לשנינו עיסוקים ותירוצים אחרים.

הראש שלי היה כלכך עסוק בפאץ' שבכלל לא ידעתי מה נחת עלי כשקיבלתי ממנו הודעה בוואטסאפ-

"רוצה לבוא אליי?"

שכחתי לגמרי שדיברנו לפני זה וכבר קבענו לשלישי בערב.

את הלימודים בבית החולים סיימתי מוקדם תודות למריחות שאוהבים לעשות בימים הראשונים ללימודים במקום ללמד.

הסכמתי לבוא בלי לחשוב פעמיים.. התקלחתי ויצאתי במכנסיים שחורים, סוודר שחור ונעלי עקב מיוחדות במינן,

אחרי שהתאמתי את צבע החוטיני לצבע החזיה.

שתינו בירה אחת וכבר הסתובב לי הראש, מה שהזכיר לי שלא אכלתי כלום מהצהריים.

מזמן לא היתה לי שיחה כזאת זורמת, כשהבנאדם שנמצא מולי באמת משתף אותי בדברים שעוברים עליו ואני אותו.

ריק הוא טיפוס כזה, מאלה שלא מפחדים מאינטימיות.

הוא חולק איתי סיפורים אישיים ומקשיב כשאני חולקת את שלי.

הוא נושך אותי וזה כואב נורא, אבל משהו בהרגשה הזאת מנחם אותי ואני לא מעוניינת לעצור אותו אפילו לרגע.

פעם, ועוד פעם ועוד פעם הוא מזכיר לי שלמרות שהוא מנהל את העניינים הוא גם יודע להיות מלא תשוקה,

ובמקום שיכאב לי אני רק רואה את העיניים שלו מולי ומרגישה את הידיים החזקות שלו משאירות אותי קרוב אליו.

הוא אוהב לשמוע אותי צועקת, השכנים לא מעניינים אף אחד גם כשהחלון פתוח לרווחה.

ובכל זאת הוא מבקש ממני שוב ושוב להיות בשקט, אבל אני יודעת למה הוא מבקש, וממשיכה בשלי.

אחרי כל הרעש הוא מלטף אותי עם קצות האצבעות, ואני אותו בחזרה.

אני חוזרת לבית החולים בהרגשה של קצת פחות לבד,

כשהריח שלו עוד ספוג בסוודר השחור שלי, והצוואר שלי מעוטר בסימני הנשיכה שלו.

"אולי בכל זאת יש משהו מעודד בכל המעבר הזה", אני חושבת לעצמי מאז אתמול בלילה.

אני לא יודעת כמה מכם מודעים לעניין, אבל רוב הגברים בסטוצים מעדיפים להימנע מאינטימיות ביחסים מהסוג הזה. כמה חשיבות עצמית.

ג'ואי,

עייפה אך מרוצה.

חשבתי המון על הפוסט הקודם, גם לפני וגם אחרי שכתבתי אותו.

הגעתי למסקנה שאולי הכעס שלי הוא לא רק על גברים אלא גם על עצמי.

למרות שאני לא מאמינה שאף אישה צריכה להתנצל על מעשים מיניים משום סוג בפני אף אחד,

ברור לי שאני חיה בחברה שמתייגת נשים כאלה בצורה מסוימת.

ברור לי כי במשך שנים החברה הזו מבהירה לי שוב ושוב מהו מקומי בה,

וכי בצורה מודעת או בלתי מודעת (או מודעת חלקית, וואטאבר), בחרתי לשלם את המחיר שבחיים כמו שלי.

הגעתי למסקנה גם שאולי הרגש שלי דוחף אותי למקומות אחרים היום, ולכן תחושת הבלבול והכעס שהרגשתי.

מצד אחד, אני טיפוס של חופש שלא אוהב מגבלות משום סוג ובטח לא מהסוג המיני, אבל מצד שני..

במשך השנה האחרונה לא דחפתי את עצמי להתנסות בקשרים רציניים חדשים כי ידעתי שעוד לא לגמרי התגברתי על הפרידה מרן.

נתתי לעצמי להתנסות, להשתחרר, ובעיקר לצמוח ולהפוך, לפחות ברובי, לאישה שרציתי להיות.

בחודשים האחרונים לא נפגשתי עם יותר מגבר אחד, ובצירוף עם כל סערת הרגשות האחרונה,

אני חושבת שהנפש שלי מנסה להעביר לי מסר.

אולי אני לא לחלוטין מוכנה לקשר.

אולי נשארו בי עוד שריטות מהקשר האחרון,

ואולי זה לא יהיה הכי הוגן להיכנס לקשר במצב הזה..

אבל אני לא חושבת שאדע אם לא אנסה.

אז אני לא מחפשת,

אבל באופן רשמי מפסיקה לשלול את האפשרות.

פותחת נתיב נוסף בחיים, אחד שבתקווה יפרוץ את דרכו אל הלב שלי יום אחד.

בכל אופן, יש לי מסר גם לאלה בכל שמחפשים רק סטוצים, ואני לא מתכוונת רק איתי.

לאישה, ולא משנה מה הכוונות שלך כלפיה, מתייחסים בכבוד הראוי לה.

תלמדו ממנו למשל..

או ממנה-

מה שבא לכם.

I'm out.

ג'ו.

ד': "אם זה בקטע ידידותי נטו אז תמיד אפשר להגיד שלום ואם לא אז נדבר מתישהו *סמיילי מחייך מסתכל למטה*"

ג'ואי: "חח אני בטוחה שיצא לנו להתראות פה ושם" (בקמפוס)

ד': "אבל לא ענית על השאלה"

ג'ואי: "מה"

ד': "אם זה בקטע ידידותי נטו"

ג'ואי: "ברור נו מה נראה לך"

ד': "סבבה :)"

ג'ואי: "מה חשבת?"

ד': "כלום"

ת': "מה עושים עם סיעוד?"

ג'ואי: "אחות"

ת': "אה

      מגניב

      זה חלומך?"

ג'ואי: "אין לי חלום מבחינת קריירה"

ת': "כנל"

ג'ואי: "החלום שלי זה שיהיה לי מספיק בשביל לחיות את החיים שאני רוצה

        לטייל

        להקים משפחה יום אחד"

ת': "איך את מנשקת אבל?"

ג'ואי: "אז על מה אתה רוצה לדבר איתי?"

ב': "האמת חזרתי קצת לאחור בבלוג שלך.. וקיבלתי שוק חח..

      פעם היית ממש חיית מין כזאת לא? מסיבות סקס או מה היה שם? יזיזים מישראבלוג..

      להגיד לך ת'אמת אני די נרתע מבחורות כאלה כי.. בטח קראת את הפוסט האחרון שלי..

      אני רוצה זוגיות ועם בנות כאלה לא יכולה להיות זוגיות.. אין כל כך את הרגשת הביטחון הזאת.. שאתה יודע שהיא שלך.."

ג'ואי: "מעניין.. למה אתה חושב שעם בנות כאלה לא יכולה להיות זוגיות?"

ב': "כי אני לא חושב שבנות כאלה בנויות לזוגיות..

      בנאדם שרוצה זוגיות תמיד יחפש אותה ואם היתה לך תקופה כזאת שלא חיפשת זוגיות ורק נהנת מסקס עם אנשים שונים, מה זה אומר?

      לדעתי, וזו רק דעתי לא קבעתי פה עובדה או משהו.. בנות כמוך משתעממות מהר בתוך מערכת יחסים,

      כי חסר להן הריגושים האלה שיש בחיי רווקות, שהיום את יכולה לשכב עם אחד ומחר להיות עם אחר ולהנות ממה שלכל אחד יש להציע.."

*מאוחר יותר ב' דווקא החליט שהוא מעוניין ש"נכיר אצל יותר טוב"...*

*הציטוטים אינם ערוכים אך חלק מהשיחות נחתכו מסיבות פרטיות ולשם מטרת הפוסט*

אני יכולה להמשיך עוד הרבה עם כל הקקה הזה,

ואם לא היה נגנב לי הפלאפון לפני כמה חודשים סביר להניח שהיו לי אפילו יותר ציטוטים.

ההודעות והיחס שקיבלתי מגברים אקראיים ואפילו מגברים שאני מחשיבה ידידים בשבוע האחרון (בעיקר, אבל לא רק, ממש לא רק), ממש הפיל אותי לקרשים.

לפעמים נדמה לי שהרבה גברים שכחו שנשים הן בני אדם שווי זכויות ומעמד, ולא כלים שנוצרו עבורם בלבד.

אני יודעת שדוחפים לכם למוח עם כפית מינקות שנשים הן נחותות, שתפקידן הוא לטפל בכם ולדאוג לכל מחסורכם ותו לא,

אם זו האמא שעושה בשבילכם פרקטיקלי הכל חוץ מלנגב לכם את הטוסיק, אם זו הדוגמנית בשלט החוצות שאתם נהנים להסתכל עליה בדרך לעבודה,

אם זו ה"שרלילה" בסרט הפורנו האהוב עליכם ואם זו המלצרית שאתם בוהים לה בתחת בלי הפסקה ועוד מרשים לעצמכם להעיר הערות על הגוף שלה.

ובכל זאת איפשהו נתתי לעצמי להאמין שאולי יש בכם מעט מעבר ליצורים סקסיסטיים המונחים על ידי צרכי גופם בלבד.

אולי בחלק מכם בכל זאת יש, מי יודע באמת..

נכון שגברים בנויים אחרת מנשים, אי אפשר להתווכח עם זה,

אבל לכל בני האדם- גברים, נשים, ילדים.. כולם מלבד בודדים.. לכולם יש מצפון.

היה נחמד אם גברים היו מפסיקים להשתמש בזין שלהם כתירוץ להתעלם ממנו.

ג'ואי,

בשבוע מאכזב במיוחד.