לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

This Is Who I Am Now


Learning How to Fly

Avatarכינוי:  Just Roni

בת: 35

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2013

Playing with the big boys


"ברוכה הבאה לליגת העל", הוא כתב לי באחד הימים כשהתכתבנו.

הבנתי את הכיוון, אבל את מה שקרה בהמשך לא יכלתי לחזות בחיים.

 

בשישי בערב הוא היה בדרכו אלי הביתה בכדי לאסוף אותי,

וכשכבר הייתי לבושה בשמלה השחורה והמגפיים הגבוהים כתבתי לו שכשהוא יגיע אני רוצה שינשק אותי ישר.

היתה לי השערה שזה יעזור לי בעניין הביישנות שלי בפגישות ראשונות.

מסתבר שצדקתי.

כשכבר ישבנו באוטו הרגשתי בנוח,

ובמין טבעיות אוטומטית היד שלו כבר טיילה על הירך הפנימית שלי.

לא היה אכפת לי שאנחנו על הכביש, ושאולי אנשים ברכבים אחרים מטים את ראשיהם בעניין אלינו (ואולי לא).

נתתי לראש שלי להישען לאחור ולגוף שלי להתמסר, שם, על הכסא הקדמי.

הוא ידע כמה קשה לי להגיד דברים בקול והחליט לבחון אותי,

משחק בי אבל לא מוכן לחדור אלי עד שאגיד בדיוק מה אני רוצה.

"את רוצה את זה?"

"כן", הצלחתי להחניק בין נשימותיי הכבדות

"מה את רוצה? תגידי לי"

נשכתי את שפתיי והמשכתי להתפתל

"כל מה שאת צריכה לעשות זה להגיד מה את רוצה, זה הכל.."

לא הצלחתי, והוא המשיך להתעלל בי.

 

"אני לא מבין למה החוטיני עדיין עלייך אנג'י" (כן, ככה ביקשתי שהוא יקרא לי)

"כי לא אמרת לי להוריד?"..

"אז תורידי".

 

אפילו כשעצרנו בתחנת הדלק הוא הגניב את ידו שוב אל מתחת לשמלה השחורה שלי

לא הפסקתי להסתכל דרך החלונות כדי לוודא שאף אחד לא מסתכל, כמעט והתחננתי שיפסיק..

 

 

הגענו אליו הביתה בסביבות 11 בלילה,

קיבלתי הקדמה קצרה לאירועי המשך הלילה, והתלבשנו.

לא היו לי בגדים בסגנון של המקום, אז פשוט לבשתי את הדבר הכי קרוב שהיה לי,

שמלה שחורה צמודה וקצרצרה, ומגפיים שחורות כמעט עד הברך.

כן, קראתם נכון. בלי חזיה, בלי תחתונים. פשוט ככה.

קיבלתי ממנו בהשאלה קולר שהתאים בדיוק לסטטוס שהתכוונתי להיות בו באותו הלילה.

איפור שחור בעיניים, אודם אדום, שיער פזור.

לא היה לי מושג מה מחכה לי.

 


        

 

כמו ג'נטלמן אמיתי הוא פתח לי את דלת האוטו והתיישבתי.

החוטיני שלי עוד שכב על השטיח שלרגליי,

אך החלטתי לעמוד בפיתוי, ולשמוע בקולו של ג'ק שאמר שעדיף בלי.

 

כשהגענו לדאנג'ן חיכתה לנו בחוץ בחורה מתוקה בשמלת עור חושפנית אך לא צמודה,

וכמובן שומר הסף המקסים (והענק, יש לציין), לבוש גם הוא בבגדי עור, שעזר לי לעלות בחינניות במדרגה הגבוהה שבכניסה.

כשחיכינו להיכנס ישבתי בדממה, מחויכת, בזמן שהוא אמר שלום למכרים.

לא דיברתי אלא אם דיברו אלי, והוא ליטף את הראש שלי בעדינות כמו שאני אוהבת.

"היי, אני עלמה" היא פנתה אלי, והפנתה אלי מבט שואל.

לקח לי כמה שניות ועניתי בחיוך, "אנג'י". לחצנו ידיים. חשבתי לי כמה מוצא חן בעיני הכינוי הזה. אנג'י.

 

באותו ערב חגגו יומולדת לידידה של ג'ק ולבן הזוג שלה (שימיי ההולדת שלהם הם בהפרש של שבוע).

ג'ק אמר לי שהיא ביקשה ממנו לעלות איתה לבמה לסשן אך מאחר והיא ידידה ולא יותר, הוא העדיף שלא.

 

הוא הכיר לי את החברים ואת המקום, הראה לי את החדרון שמאחור ואף התעלל בי קצת בתוך המבוך.

בכל פינה היו בנות יפהפיות וגברים חתיכים להפליא,

כולם לבושים בצורה חושפנית למדי, כמובן שבעיקר הבנות, חלקן יותר מאחרות.

על שני העמודים שבכניסה רקדו בנות חטובות שהצליחו לעשות אפילו לי חשק לעשות את זה.

"אבל לא בשביל זה אני פה", חשבתי לעצמי.

לא זזתי ממנו לרגע.

 

משכך הכאבים שלי עשה את שלו ונתתי להרגשת ההיי להשתלח בגופי כמו אש בשדה קוצים.

ילדת יום ההולדת (נקרא לה ליידי) עלתה לבמה עם עלמה,

ועוד בחורה במחוך ובחצאית בדיוק בגובה הנכון ובגרביון רשת שמעולם לא נראה טוב יותר בעיניי.

ג'ק עמד לידי והעיניים שלי לא הצליחו לנתק את עצמן מהמתרחש על הבמה.

שתי הבחורות התרכזו בליידי שהיתה בגבה ובישבנה לקהל ועם ידיה צמודות גבוה על הקיר.

ליידי היתה לבושה גם היא במחוך וחצאית קצרצרה, ולא יכלתי שלא לבהות בחזה המדהים שלה,

שגרם למחוך להיראות קטן, אבל לא מדי. היא גם נעלה מגפי עור גבוהים במיוחד.

שתי הבנות שבהתחלה ליטפו את ליידי החלו להפליק לישבנה הבהיר המופנה לקהל, שנעשה אדמדם כמעט מיד.

 

ג'ק החליט לבדוק מה שלומי והחליק את ידו אל מתחת לשמלה שלי.

"וואו, את ממש רטובה.." הוא אמר בעניין.

הנהנתי בחיוך.

"מה קרה? ראית משהו שעשה לך את זה?"

המשכתי להנהן והחיוך שלי התרחב.

 

לבמה עלו שני גברים, שניהם לבושים בגדי עוד ובידי כל אחד מהם שוט קצר ושחור.

עלמה ניגשה לליידי מלפנים וחיבקה אותה בזמן ששני הגברים המשיכו להצליף בה בידיהם ובשוט ללא רחמים.

בינתיים הספיקה עלמה לפתוח את המחוך של ליידי ולהסיר אותו ממנה,

וליידי הסתובבה וחשפה שדיים לבנים ומדהימים שלא יכלתי שלא לבהות בהם.

הגברים החלו להפליק גם לשדיה של ליידי, ויכלתי לראות את ההנאה והכאב על פניה.

לא יכלתי שלא לחשוב, כמה אולי הייתי מוכנה להיות במקומה עכשיו.

 

בהמשך פגשתי שוב את ליידי ואת בן זוגה (שג'ק הכיר לי גם בתחילת הערב),

והיא לא הפסיקה לדבר בשבחו של ג'ק ולומר לי כמה מזל יש לי.

שמחתי. אהבתי את הרגשת הפרגון שהיתה בין הבנות שם, לעומת הקנאה שאולי הייתם מוצאים במועדון רגיל.

 

לא אמרתי לג'ק אבל ליידי היתה מאוד הטעם שלי בנשים,

ומאוחר יותר כשג'ק אמר שהיא הציעה סשן של שתינו יחד בשיתוף בני הזוג, עניתי "מממ אולי..."

למרות שכבר ידעתי שאין סיכוי שאוותר על זה.

 

עלמה הצטרפה אלינו ונצמדנו שלושתינו עם הידיים לקיר והישבנים זקורים לאחור.

ג'ק התחיל להפליק לישבן שלי בידיו, ואני שנהניתי מכל רגע רק הרמתי אותו גבוה יותר.

ג'ק המשיך גם אל הבנות האחרות, ובני, בן הזוג של ליידי אחז בשוט אך התחיל קודם להפליק לי בידיו הגדולות.

אחרי כמה סיבובים שכאלה ג'ק הגיע מולי ונתן לי לחבק אותו בזמן שבני הצליף בי עם השוט.

זו היתה ההתנסות הראשונה שלי עם שוט והכאב החד הפתיע אותי, אך ידעתי שאוכל להתמודד איתו.

עם כל הצלפה צעקתי חזק יותר אך רק ג'ק, שחיבק אותי, יכל לשמוע.

בשלב כלשהו נדמה לי שהבנות האחרות סיימו ורק אני נשארתי, אבל לא חשבתי אפילו להסתובב לבדוק.

ג'ק היה מאחורי ושיחק בי מתחת לשמלה הקצרה בזמן שבני המשיך להפליק להצליף בי.

חשבתי שאני משתגעת, שעוד רגע הגוף שלי מתמוטט מרוב עונג, ואז ליידי באה וחיבקה אותי מלפנים.

הפנים שלי נפלו אוטומטית לתוך החזה שלה והידיים שלי החזיקו בה חזק כדי שלא אפול מהרגליים.

רק המחשבה שכל זה קורה בתוך מועדון מלא באנשים, ושכנראה חלקם מסתכלים עלי עכשיו,

על מה שקורה לי, על מה שהגברים המדהימים האלה עושים לי,

על הפה שלי שפעור לרווחה בעוד העיניים שלי עצומות ולמרות המוזיקה אולי אף לשמוע את הצעקות שלי.

זה היה מסוג הדברים שעד אותו לילה יכלתי רק לפנטז עליהם בידיעה (או יותר נכון במחשבה) שלעולם לא אהיה מסוגלת באמת לעשות אותם.

 

ג'ק כנראה שם לב ששמתי עין על ליידי,

ומאוחר יותר כשרקדנו קצת הוא נתן לי דחיפה קלה לכיוון שלה.

קיוויתי לרקוד איתה, כל הערב חיכיתי להזדמנות רק לגעת בה..

ג'ק עוד היה מאחוריי ובני מאחורי ליידי.

נצמדתי אליה וליטפתי את העור החלק שלה,

הפה שלי שוב ושוב חזר אל בין השדיים שלה,

והיד שלי נמשכה יותר ויותר אל מתחת לחצאית שלה

עד שלא התאפקתי והסטתי מעט את התחתונים שלה כדי שאוכל להגיע אל בין השפתיים

בזמן שג'ק משחק בי שוב מתחת לשמלה, וגורם לי להתפתל בידיים של ליידי.

 

 

ג'ק תכנן שנעזוב בסביבות 2,

אבל נהנינו כלכך שלא הרגשנו את הזמן עובר ויצאנו משם רק בסביבות 4.

 

 

 

התעוררנו בשמונה בבוקר להקדמה נוספת,

והתעוררנו שוב ב12 לשעתיים של טירוף חושים,

שבסופו חשבתי לעצמי שאני מסוגלת ליפול חזרה למיטה לעוד יומיים שלמים.

 

רק בסביבות שלוש בצהריים הצלחנו סופסוף לסיים להתקלח ולהתארגן ולצאת מהבית.

יצאנו לאכול עם חברה יקרה שלי ובן זוגה המקסים, מה שכמעט חתם את סוף השבוע הזה כמושלם.

 

 

כשחזרנו אליו התמוטטתי על המיטה עד שהוא העיר אותי בשמונה בערב.

הייתי חייבת להספיק לאוטובוס האחרון, ובכל זאת, הוא לא ויתר לי.

"את עדיין לא גרמת לי לגמור היום, כלבונת,

  תהיי ילדה טובה ותרדי על הברכיים".

 

 

 

הייתי ילדה טובה.

הייתי ילדה מאוד טובה.

 

 

ג'ואי.

נכתב על ידי Just Roni , 24/11/2013 02:43  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Weekend in Paris


הפגישה הראשונה שלנו, והיא לסוף שבוע שלם. חמישי בערב עד מוצאי שבת.

 

משך כל יום חמישי הרגשתי רגועה ונינוחה,

אך ככל שהתקרב רגע הפגישה הלחץ גאה בי.

אני לא ביישנית בדרך כלל, לפחות לא ככה, עד שזה מגיע לפגישות ראשונות...

 

כשהתכוננתי לפגישה בינינו עשיתי כל מה שביקש.

כשיצאתי מהעבודה לבשתי חוטיני קטן ושחור עם תחרה, טייטס שמבליט בדיוק את מה שצריך,

סוודר ללא חזיה ונעלי עקב גבוהות ושחורות, אך פשוטות יחסית.

ניצלתי את הנסיעה הארוכה לשמוע מוזיקה שעושה לי מצברוח טוב,

ולהמשיך לקרוא את הספר הקטן והמלוכלך שלי (ס.י.ק.ר.ט).





נכנסתי למעלית והסרתי את המשקפיים. נשמתי עמוק. הנה זה בא.

 

 

הוא פתח לי את דלת המעלית ונתן לי לחבק אותו, אבל לא יותר מדי.

כמעט בלי מילים, הנחתי את התיקים על הספה ועקבתי אחריו לחדר השינה.

האור נשאר דלוק. קשה לי עם זה בדרך כלל.  לא הפעם.

 

התיישבתי על המיטה והשיער שלי הסתיר את פני.

הרגשתי אותו מסתכל עלי, בוחן אותי, ולא יכלתי שלא לחייך במבוכה.

 

"Stand up Joey", הוא אמר בתקיפות חמימה. קמתי, נעלי העקב עוד לרגליי.

"Shirt- off". צייתתי בשקט.

"Pants- OFF". חלצתי את הנעליים והפשלתי מעלי את הטייטס בקלמזיות המיוחסת לי תמיד.

התיישרתי חזרה כשלגופי החוטיני השחור הקטן ותו לא.

הוא המשיך להסתכל עלי כשראשי עדיין שמוט בביישנות ומבוכה.

"My little Joey.. Good girl"

 

עוד לפני ששמתי לב מה קורה כבר הייתי שכובה על המיטה,

מפרפרת בהנאה בלתי נשלטת כשהידיים שלו מטיילות על גופי.

 

 

אחרי הפעם הראשונה כבר הייתי רגועה יותר.

אכלנו משהו, התקלחנו, ואחרי שמרחתי קרם בשיער לא יכלתי להתאפק ונעמדתי מול החלון שבסלון.

החלון שהתאהבתי בו מהרגע הראשון שנכנסתי, שגרם לי להרגיש כאילו אני נמצאת באיזו פנטזיה בארץ מרוחקת.

הנוף שנגלה ממנו היה של עיר, אולי לא שלמה, אך מנצנצת בצורה רומנטית משהו, מה שהזכיר לי מעט את פריז הרחוקה. (אמרתי פנטזיה?)

 

החלקתי עירומה לתוך שמלת הסוודר הגדולה שלי (שיכלתי להישבע שהיתה קטנה יותר בחורף שעבר)

שחושפת את הכתפיים והגב ומגיעה בדיוק מתחת לישבן.

הגוף שלי היה רגוע ונינוח והרגשתי סקסית ונשית יותר מאי פעם.

הרגשתי בנוח לידו, יותר משהרגשתי בחיי ליד כל גבר אחר לאחר זמן קצר כלכך.

 

בכל פעם שהתחשק לו להתעלל בי קצת הוא התקרב ונתן לי לנשק אותו ולגעת בו, ואז התרחק.

כשישבתי על הדלפק במטבח כרכתי סביבו את רגליי ולא הסכמתי לשחרר, עד שהגיע טון הציווי המאיים.

אותו הדבר קרה כשהתיישבתי מעליו על הספה שבסלון, ועל המיטה שבחדר השינה.

וכן, זה עושה הבדל גדול כשגבר לא נכנע לרצונה המיני של אישה.

לא, לא נעלבתי. להיפך, רק רציתי אותו יותר. רציתי לרצות ולספק אותו, רציתי לתת לו את כולי.

 

 

משך כל סוף השבוע לא הפסקנו להתלטף, להתנשק ולגעת.

בשלב כלשהו לא יכלתי שלא לומר לו כמה אני אוהבת את מה שיש לנו,

את העובדה שזה לא קשר רציני ומחייב אבל זה לא מונע מאיתנו מלקיים אינטימיות שלא היתה מביישת אף זוג צעיר.

הוא הסכים איתי ואמר שזה כמו להיות זוג לסוף שבוע אחד.

בישלנו יחד, התקלחנו יחד, ראינו סרטים יחד, אפילו צחצחנו שיניים יחד.. וכמובן שהלכנו לישון מחובקים.

 

הוא הסכים שאשאר עד יום ראשון (שכבר דאגתי מראש לקחת כיום הפנוי השבועי שלי),

ושוב התעוררנו בעצלתיים לבוקר רגוע אחרון שרצינו שימשך לפחות עוד יום-יומיים.

או לפחות אני.

 

 

ולמי שתהה לגבי זהותו של הבחור המסתורי, הנה אחד הפרויקטים שלי עבורו.

וכן, הפוסט האחרון שלו, נכתב עלי. ג'ואי.

 






 

ג'ואי שלו.

נכתב על ידי Just Roni , 10/11/2013 20:24   בקטגוריות אהבה ויחסים, סיפרותי, אופטימי  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אומץ


לא פחות ולא יותר.

 

אומץ הוא מה שהבטחתי לעצמי כשסיימתי את הפורום.

אומץ, הוא האפשרות החדשה שהמצאתי בחיי, אחרי שלושה ימיי התרסקות שלאחריה התחדשות וצמיחה בלתי פוסקות.

 

 

בתקופה האחרונה נורא טוב לי, ואפילו לזה אני מרגישה שנדרש ממני האומץ הזה.

(מבינים, כשאתה מתרגל לרע, או לפחות לקצת פחות טוב מהרצוי, פתאום הטוב הופך להיות טריטוריה בלתי מוכרת).

 

 

ולמה כלכך טוב לי, אתם שואלים?

 

בראש ובראשונה, כן, אני מעזה להגיד את זה- כי נפרדנו.

למי שלא קורא מתמיד אפרט מעט ואספר שעד לפני כארבעה חודשים (מי סופר) הייתי במערכת יחסים.

מערכת היחסים הזו נמשכה כשלוש שנים שבמהלכן גרנו יחד כשנה באזור המרכז.

ומערכת היחסים הזו, למרות התכחשותי המלאה והשכנוע העצמי- היתה, איך לומר.. disfunctional.

בכל זאת, נתתי לה את חיי ואת נשמתי והקרבתי רבים מרצונותיי (למרות שיש לומר שמעולם לא נתבקשתי לעשות זאת).

היתה בינינו אהבה, המון אהבה, המון המון. אבל כנראה שלא מספיק.

(לעולם לא אתיימר לומר שאהבה זה לא מספיק, כי למרות הכל נשארתי רומנטיקנית חסרת תקנה).

 

היה לי קשה.

חודשים שלמים וארוכים שהיה לי קשה.

לא יכלתי לחשוב בכלל על גברים אחרים עד החודשיים האחרונים (אפילו פחות),

אבל פתאום, כמו שכבר הספקתי לכתוב, פתאום נפתח בי משהו.

פתאום התעוררה בי מישהי שישנה במשך שלוש שנים.

מישהי כיפית, חכמה, מצחיקה, ובעיקר.. בעיקר אמיצה.

התעורר בי החשק להכיר ולאהוב אנשים, כמה שיותר והכי חזק שאפשר.

 

פתאום חזרתי לחיות. פשוט ככה.

 

 

ולמה עוד טוב לי? ממ בואו נראה..

 

משהו משמעותי שעובר עלי לאחרונה הוא הירידה הדרסטית במשקל.

אני לא זוכרת בדיוק מתי התחלתי את תהליך שינוי אורח החיים שלי אבל זה בטוח היה לפני פחות משנה.

התחלתי במשקל המגוחך של 73 ק"ג. משקל שלא אני, ולא אף אחד סביבי, כבר לא יכלנו להתעלם ממנו.

 

עבדתי קשה.

ספרתי נקודות, שחיתי בבריכה הציבורית בטירוף, וגם נשברתי לא מעט פעמים. אבל לא ויתרתי.

אחרי שירדתי כמה קילוגרמים עברתי את החגים בעליה מינימלית את פחות מקילוגרם אחד, והמשכתי בירידה.

היום, אני גאה להגיד שהגעתי למשקל המכובד של 62.2, וממשיכה לרדת.

 

לא, אני לא עושה הרבה ספורט.

לא, לא הפסקתי לאכול.

פשוט.. למדתי לסגור את הפה, ולא לסבול מזה.

למדתי לוותר על לאכול משהו רק בגלל שהוא טעים,

למדתי להחליף את המשמין בפחות משמין, ולרוב אפילו בבריא ומזין.

ולמדתי שמותר להישבר.. אבל לוותר? לא. לעולם לא.

 

השבוע גיליתי שאני נכנסת לשני ג'ינסים שקניתי לפני כמה שנים וישבו חדשים אצלי בארון מאחר וכבר לא עלו עלי.

הם קצת גדולים עלי עכשיו. *tear*.

 



 

 

ויש עוד סיבה אחת, כנראה המשמעותית ביותר, שכלכך כלכך טוב לי עכשיו..

 

אני פשוט מוקפת באנשים מדהימים.

(וכן, אני מדברת גם ואולי בעיקר עליך, כי אתה נסיך אמיתי ולפעמים נדמה לי שאתה רק בדמיון שלי, פנטזיה פרועה).

 



 

הדחף הראשוני שלי הוא לפחד.

לפחד שלא יהיה לי טוב שוב, שאפול חזרה והנפילה תהיה קשה וכואבת.

לפחד מלהיפגע, אלוהים יודע ממה בכלל.

 

אז לא.

זה לא ישתלט עלי. לא הפעם.

 

כן, אני מכורה למשככי כאבים.

כן, אני מעל המשקל הרצוי ביחס לBMI.

כן, יש לי הפרעות קשב וריכוז.

כן, אני מאובחנת עם פאקינג פיברומיאלגיה.

 

כן, שפכתי הרבה חלב בחיי הקצרצרים עד כה.

 

 


! ! !  S-O   F-U-C-K-I-N-G   W-H-A-T

 

אני קוראת ספרים ומציירת שוב, שני דברים שלא עשיתי לפחות לפחות שנתיים.

אני מטפלת בעצמי, הולכת לבדיקות הקבועות כדי לוודא שהכאב הוא סתם כאב ולא נובע מבעיה אמיתית, וחיה איתו.

אני פוגשת חברים וחברות, משהו שלא עניין אותי בכלל (וחוסר העניין הזה ממש תסכל אותי) עד לא מזמן.

אני לומדת תאוריה למרות שעד עכשיו התפדחתי בשל גילי המופלג (מבינים את ההיגיון? גם אני לא).

אני.. פאק, כן. אני גם שוכבת עם מי שמתחשק לי ו(אפילו!)מרשה לעצמי גם להציב סטנדרטים ולסנן.

אני עובדת עם ילדים בני שנה ומעניקה להם את כל מה שיש בי, ובכל יום מחדש יוצאת בהרגשה מדהימה ומסופקת.

 



 

 

 

טוב לי,

וזה לא מפחיד אותי יותר.

 

ג'ואי.

נכתב על ידי Just Roni , 5/11/2013 21:27   בקטגוריות אופטימי, שחרור קיטור  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





14,716
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , האופטימיים , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJust Roni אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Just Roni ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)