This Is Who I Am Now

היום היה יומי האחרון בגן חובה עם הילדים שעלו מהגנון.

מדהים היה לראות אותם במהלך השבוע,

חלקם מתייפחים ומתגעגעים פחות ופחות מיום ליום, וחלקם כבר שוחים עם הזרם מהרגע הראשון.

הצוות בגן פשוט מדהים ונהניתי איתם מכל רגע,

אין לתאר כמה חשיבות יש לצוות שמתפקד היטב ומכבד את חבריו,

עובד במקצועיות וביעילות והכי חשוב, בעיניי לפחות, יודע לקחת דברים בפרופורציות.

כוונתי היא שכשאר אנחנו מעירות אחת לשניה אף אחת לא רואה את הדברים בצורה פוגענית או מתנשאת,

כולן מבינות שבעיניי כל אחת מוצבת קודם כל טובת הילדים, ושכל הערה מגיעה ממקום ללא אגו אלא בלבד ממקום של רצון לעזור ולשפר.

ביום ראשון אני מתחילה לעבוד בפעוטון, עם ילדים בני שנה וצוות קבוע של שתי מטפלות נוספות מלבדי.

אין ספק שזה קצת מלחיץ, להיות האחרונה שמצטרפת לצוות, אחרי שכבר התחילה השנה,

אבל אני חייבת לציין שההורים בהחלט מאוד מפרגנים, וגם הצוות החדש שבו שתי מטפלות ותיקות ממני בהרבה במקצוע.

ולמשהו קצת יותר מעצבן-

ביום רביעי ערב חג ראש השנה- עובדים חצי יום כמו ביום שישי,

ובחמישי ושישי לא עובדים מאחר וזה חג.

אני ביקשתי לקבל חופש ביום שלישי, לפני החג, אבל..

מאחר וימיי החג מגיעים לעובדות החינוך בתשלום,

מה שרוב מערכות החינוך הפרטיות עושות בשבועות שכאלה, זה לאלץ את העובדות לא לקחת יום חופש נוסף,

ולרשום את היום הפנוי שלהם כאחד מימיי החג. כך, בעצם, חוסכים תשלום על יום עבודה שלם.

אז נכון לעכשיו, רכזת החינוך לא מוכנה לתת לי חופש ביום שלישי.

אני לא בטוחה שהיא יודעת שאני יודעת בנוגע לתשלום על ימיי החג..

מה שבטוח, אני לא מתכוונת לוותר כלכך בקלות.

היום היינו אמורים לחגוג לאחותי יומולדת,

אז ביליתי כמה שעות במהלך השבוע בהכנת קינוח מיוחד שהיא ביקשה.

קינוח אישי- ציפוי שוקולד לבן עם פקאנים מקורמלים בקפה וחמאה, מוס חלבה עם חתיכות חלבה, ובסיס ספוג וניל עם סירופ קפה וחמאה.

השכבה בתחתית היא שוקולד לבן מומס מעורבב עם פקאנים מקורמלים בקפה

שכבה ראשונה של מוס חלבה

שכבה דקה של פקאנים מקורמלים בקפה בין שכבות המוס

שכבה נוספת של מוס חלבה, כמעט עד סוף התבנית

שכבה אחרונה- ספוג וניל קרוץ לעיגולים בעזרת רינג

הרטבת הספוג בסירופ קפה וחמאה

בסופו של דבר אחותי סגרה שבת בשל המצב הבטחוני שקצת נמאס לשמוע עליו,

אך ברגע שהיא תגיע הביתה ונוציא את העוגות, מבטיחה לדאוג לתמונות של התוצר הסופי ;)

סופשבוע נעים!

               ג'ואי.

לפי הסדר? :)

מחר אני בחופש שנחשב ליום ההיערכות האחרון לקראת השנה החדשה.

הגן מקורצף ומתוקתק וגם החצר, ומחר יתקינו לוחות חדשים על הקירות ונוכל לקשט.

יש המון התרגשות באוויר לקראת בואם של הקטנטנים החדשים, וההכנות ממש בשיאן.

רוב המטפלות מתכוונות להגיע גם מחר אחר הצהריים לגן כדי להמשיך לעבוד.

לי אין שום כוונה להגיע, אפילו שאולי זה קצת לא נעים.

יום חופש אחד בשבוע, מתוך שישה ימים, לא מגיע לי?

אז מחר אני הולכת להתחרדן לי בבית עם עצמי וללמוד קצת תאוריה על הדרך.

בתקופה האחרונה מדי פעם נופלים עלי בלילה חלומות מוזרים על רן.

שמתי לב שבהתחלה החלומות דווקא דחפו אותי אליו ולא הרפו מהקשר החזק שאני מרגישה אליו,

אבל דווקא אחרי נקודת השבר, אחרי שהפסקנו לדבר וחתכנו את הקשר בינינו לחלוטין, פתאום הם השתנו...

חלמתי חלום אחד שבו כאילו התעוררתי למציאות אחרת שאני לא מכירה.

אני מתעוררת ליד גבר קטוע יד בעל גוף מרשים מאוד שמספר לי שהוא בעלי,

ושמאיזשהי סיבה (שהוא לא סיפר בחלום) איבדתי את הזיכרון ואני לא זוכרת אותו בכלל.

הדברים שכן זכרתי הם כביכול החיים האמיתיים שלי היום, רק שבחלום התברר לי שהם בדיוניים לגמרי.

קיבלתי ממנו בחלום הרגשה נורא חזקה של טוב לב, אהבה ויושר, ושל חוזק נפשי שאין להרבה אנשים.

אמרתי לו שאני מאמינה לו והוא היה מאושר.

החלטתי שזו מציאות שהייתי רוצה לחיות בה, במיוחד מאחר ובמציאות השניה שלי עברתי פרידה קשה מאוד.

הרגשתי שהוא אוהב אותי ונתתי לעצמי להיות מאושרת איתו.

בחלום השני הייתי במקום מוכר אך נראה לגמרי אחרת.

האמת, הייתי בהרבה מקומות, זה היה חלום מאוד מבולבל ולא ברור,

אבל חלק אחד אני כן זוכרת בוודאות.

אני נמצאת במין חנות בגדים מוזרה וגדולה מאוד, נראית יותר כמו מחסן תחפושות,

וכשאני ניגשת לדבר עם בחורה בדרך החוצה מהחנות ולאיזשהי חצר,

היא מקשיבה לי ואני מספרת לה על רן.

אני מספרת לה שהתחתנו ממש לא מזמן בצורה בהולה ולא מושקעת במיוחד,

והסיבה היתה אחת שרן שכנע אותי בצדקתה למרות אכזבת הגדולה מחתונה שכזו.

היתה לי טבעת יפיפיה של האצבע אך בכל פעם שחשבתי על זה חשתי רק אכזבה גדולה.

בזמן שאני מספרת לה היא מחמיצה פנים כמו חברה טובה,

והחלום מסתיים בהרגשה של פספוס, של טעות שבלתי ניתן לבטל.

אני שמחה שאני חולמת חלומות כאלה.

אם יש משהו שעוזר לי להתגבר במיוחד זה החלומות האלה.

הרגש בחלום הוא חזק כלכך שלפעמים החלום מרגיש ממש כמו זיכרון,

והזיכרון הזה, של המקומות שבחלומות, של הדמויות, ואפילו של הרגש- צרוב בי לנצח.

לרוב, הוא אף עוצמתי יותר מחוויות מציאותיות ומוחשיות.

לאחרונה חזרתי קצת לאפות בבית ונורא כיף לי עם זה.

ביום חמישי הכנתי לבנות בעבודה 3 סוגים שונים של עוגיות-

עוגיות טחינה מגולגלות בשומשום, עוגיות ג'ונג'ר עם שקדים, ועוגיות במבה- עוגיות חמאת בוטנים בציפוי של בוטנים גרוסים מומלחים.

לא הפסקתי לקבל מחמאות על העוגיות והתלהבתי בעצמי מכמה טעימות הן יצאו, בעיקר ההמצאה החדשה עם המלח בעוגיות חמאת הבוטנים.

אפנק בכמה תמונות :)

עוגיות טחינה לפני אפיה

עוגיות ג'ינג'ר לפני חיתוך ואפיה

עוגיות חמאת בוטנים לפני אפיה

התוצר הסופי!!!

בסוף השבוע הקרוב לאחותי יש יומולדת, והיא ביקשה עוגה עם מוס חלבה ופקאנים.

אז התכנון הוא ככה-

6 עוגות אישיות, בתבניות סיליקון.

קודם כל אכין פקאנים מקורמלים בקפה, ואז אערבב אותן בשוקולד לבן מומס ואכין ציפוי לתבניות.

אחרכך אכין ספוג לבן פשוט, אפרוס לשכבות דקות ואחרוץ עיגולים שיהוו תחתית לעוגות האישיות.

לאחר שהציפוי בתבניות יתקשה אכין מוס חלבה עם חתיכות חלבה קטנטנות בפנים ואזלף כשליש מהתבנית.

מעל המוס אניח ספוג לבן אחד שהכינותי מראש, שחתוך מעט קטן יותר מקוטר התבנית על מנת שלא יבלטו מהצדדים,

ארטיב בסירופ קפה על מנת שלא יפרד מהמוס, ועל מנת לחזק מעט את טעם הקפה מהאגוזים המקורמלים.

מעל הספוג- שליש נוסף של מוס חלבה ומעליו שכבה נאה של פקאנים מקורמלים,

שמעליה שכבה נוספת ואחרונה של ספוג מורטב, הפעם לא חתוך משום שהוא מהווה בסיס לעוגה.

אניח את הכל ללילה שלם במקפיא להתמצקות יציבה ככל האפשר.

אוציא את העוגות מהמקפיא כחצי שעה לפני האכילה, אשחרר מהתבנית ואניח ישר בצלחות.

אם אחכה עם ההנחה בצלחות השוקולד הלבן יתרכך ויהיה קשה להעביר את העוגות מאוחר יותר.

כמובן, עדיין אפשרי בעזרת כף מתאימה. אני מעדיפה חיים קלים!

תמונות אחרי החגיגה :)

אתמול שלחתי לרן סמס בלילה-

" .I still miss you"

להפתעתי (וכאן ההפתעה המדוברת מהכותרת!)- הוא השיב...

"I know. me too. you're the best babe   hope you have a good night's rest"

כמובן, שהייתי חייבת לענות-

".I still dream about you sometimes.. I am better though, hope you are too. goodnight sweetie"

ושוב תגובה-

".. Thx babe (; i'm doing ok goodnight dear"

הלכתי לישון בהרגשה ממש טובה בזכות ההודעות האלה.

נחמד לי לדעת שלמרות הכל הוא עוד מתגעגע וחושב עלי, ולא שוכח ממני..

ובנימה אופטימית זו,

לילטוב לכולם!

Joey.

אז למי שיודע ולמי שלא יודע,

בגני הילדים, לפחות בקיבוץ, אין ממש חופש גדול.

הילדים נמצאים בגן כמעט עד לתחילת שנת הלימודים החדשה,

ומספר ימים לפני תחילת השנה יוצאים לחופש קצר שנועד למטרת היערכות הגנים לבואם של הילדים החדשים.

היום היה יום ההיערכות הראשון אחרי שאתמול יצאו הילדים לחופש עד ליום שלישי.

הגעתי לגן שאליו אני עוברת יחד עם שתי המטפלות הקבועות שאיתי ועם מטפלת מחליפה, והתחלנו לעבוד.

בשעה תשע הזמינו אותנו לארוחת בוקר האחד הגנים.

הרכזת הכינה שולחן מלא בלחמניות, גבינות, ביצים, טונה וסלט ירקות,

וכמה מהמטפלות הגדילו לעשות והביאו גם עוגות מיוחדות.

התחלנו מסבב של תודות וציפיות לשנה החדשה.

השתתפתי גם אני (שזה לא כלכך מתאים לי אבל האווירה היתה פשוט מדהימה וסוחפת),

והודיתי לכולן על קבלת הפנים המדהימה לקיבוץ, על האמון שקיבלתי מהרגע הראשון ובעיקר על החום והאהבה.

בהמשך הרכזת חידדה כמה נושאים חשובים, ואז התיישבנו לאכול.

אחרי האוכל הגיעה הפתעה מיוחדת.

יועצת פדגוגית שבאה לתת לנו מין השתלמות קצרה בנושא התיווך בגן.

למי שלא יודע, התיווך הוא בעצם התפקיד המרכזי של המטפלת, על מנת ללמד את הילד כל מה שהוא צריך לדעת.

זה נוגע בהמון המון נושאים, לדוגמה שפה, התנהגות, הקניית ביטחון וידע. זה ממש על קצה המזלג.

את ההשתלמות התחלנו בסבב שבו כל אחת היתה צריכה לספר של משחק אחד מרכזי שהיא זוכרת מהילדות שלה,

ומה היא זוכרת שזה תרם לה באופן אישי בחייה בתור ילדה קטנה.

היה מדהים לראות כמה למרות הרקעים המאוד שונים בינינו

(חלק מהמטפלות הן עולות מדרום אמריקה, חלקן פיליפיניות, חלק צבריות ויש אפילו אחת יוצאת הונגריה!),

היו כלכך הרבה משחקים שכמעט כולנו הכרנו מהילדות שלנו, לא משנה איפה גדלנו.

בקיצור נהניתי מאוד והיה לי פשוט בוקר מלא באנרגיות של צחוק וכיף וביחד.

במהלך היום רוקנתי, בסך הכל, 2 ארונות גדולים מכל התכולה שלהם, וניקיתי אותם.

מדהים כמה זבל מצטבר במהלך שנה אחת בלבד.

אחרי ארוחת הצהריים (שכמעט שכחנו להביא מחדר האוכל והגענו ברגע האחרון),

הלכנו למרפאה לרענון נהלי ההגיינה והרפואה במערכת.

דיברנו כמובן גם על הפוליו, שמסעיר בימים אלה את המדינה כולה,

אבל זה דווקא הנושא שהכי פחות עניין אותי.

עלה נושא שבעיניי חשוב הרבה יותר, שהוא שמירת ההגיינה של הילד בבית,

וכיצד מתמודדים עם העניין בגן במידה ואין הקפדה של ההורים בנושא.

כמובן שהכוונה היא לכינים, גזירת ציפורניים, חפיפה וסירוק השיער ואפילו החלפת הטיטול של הלילה לפני שהילד מגיע לגן.

תאמינו או לא, אבל יש המון, המון, המון הורים שלא רק לא טורחים להקפיד על רבים מהדברים הללו,

אלא גם נפגעים ונעלבים, או גרוע מכך- מתעצבנים ומעבירים ביקורת, כאשר מטפלת מעירה להם בנושא בעדינות.

הגננת של גן חובה העלתה את נושא הדיווח בעניין הזנחה,

אך עדיין קיימת בעיה קטנה אחת- היכן מותחים את הקו בין הזנחה לבין חוסר תשומת לב תמים?

אז מעניין אותי לדעת דווקא מה אתם, קוראים יקרים, חושבים בנושא.

היכן עובר הגבול בין הזנחה לבין חוסר תשומת לב?

האם לדעתכם זה מחובתה של מטפלת להעיר להורה בנושא,

או שמא עליה דווקא להתנהג כאילו שום דבר לא קרה?

אשמח לקבל מכם תגובות בנושא.

ג'ואי.