אתה למעלה והרוח בשיער, והנוף כל כך יפה שהוא משתק אותך. אתה לא יודע כמה זמן תוכל להישאר בפסגה, ומפחיד לחשוב שכל כך קל ליפול ולאבד שליטה, שיכאב לך כל כך, שהכל בפנים ישבר לרסיסים .
אתה תגיד לעצמך שהכל זה עניין של זמן ,והכל עובר, גבס פה ,גבס שם והכל ישתקם, אבל אתה יודע שזה כבר לא משנה, אתה כבר אחר אתה רסיסים שמודבקים חזרה אבל, אתה עדיין רסיסים.
אולי בגלל זה אני מרחיקה, אני פוחדת שיהיה כל כך טוב ושהכל ידפק, הכל יהרס ויאבד וזה יכאב .
אני חייבת להפסיק לברוח .
לתת לעצמי לנשום אוויר פסגות ,להנות מהנוף ואם ישבר אז ישבר, לפחות תוכל לומר שזכית לפיסה של אושר ,של יופי והרגשת נאהב .
אפילו שאתה יכול לאבד שליטה ברגע וליפול, מי יודע אולי תלמד לעוף...