לאבד את הניצוץ בעיניים את החיוך ואת העצב ולהיות קבורים באדמה החשוכה, כשמעליכם עומדים אנשים שהייתם עבורם עולם ומלואו , אנשים שנשבר עליהם כל עולמם.
חשבתי על מה שנשאר מאחור על כל הבעיות הקטנות שנראות כל כך לא חשובות יותר ,כל מה שהתחרטת שעשית או התחרטת שלא עשית, כל זה כבר לא משנה.
ואתה יכול למות ממליון דברים, להידרס ממכונית לחלות בסרטן או סתם מאלרגיה לדבורים, להיות מוכן ולהתכונן או יום אחד להעלם.
זה מכניס לך קצת פרספקטיבה על כמה שאנחנו זמניים פה בעולם, ושהכל יכול להיגמר בשנייה. אתה רוצה להותיר חותם בעולם לדעת שלא סתם בזבזת את האוויר.
אתה רוצה לחשוב שליקרים לך לא יכאב מאוד אבל, מצד שני אתה רוצה להאמין שיהיה מי שיכאב עליך ,מי שראה בך חבר ,אח, משפחה, מי שהשארת עליו חותם ששינת לו משהו ושאתה חסר לו.
אבל הכי חשוב אתה רוצה להיפרד מהעולם בהרגשה שחיית, דבר שבזמן האחרון אני לא מרגישה , שמתי את עצמי על אוטומט ואני פשוט זורמת, מנותקת , אני לא רוצה שהכל יגמר בלי שאנשים באמת הכירו אותי את מי שאני אפילו הקרובים אליי ביותר אומרים לי הרבה פעמים שהם לא באמת מכירים אותי, אני חושפת בעצמי חלקים קטנים כל פעם , ומסתירה חלקים גדולים אחרים כמו פיסות של פאזל שמרכיבות אותי.
עכשיו כיום השואה עבר לו הכל מקבל משמעות חדשה, אנחנו חייבים את זה להם, לאלו שאיבדו את כל חייהם, אנשים שהיו להם חלמות ללא הזדמנות לרוץ אחריהם, וכאלה שגדלו לתוך מציאות שלא ידעו מזה לחלום.
אז קחו לעצמכם דקה או שתיים לחשוב על זה , יש לכם מטרה? ולא לא כזאת של מה תעשו בעתיד אלא מטרה לחיות הכי עצמכם ובאמת לחיות לפני שתעלמו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
