שתיתי הרבה יותר מידי וודקה ואמרתי לך שהתרחקנו, והכל נפתח, דיברת על זה שכואב לך שהתרחקנו ועל כמה שאת בודדה , ואני התנצלתי על שגרמתי לך להרגיש כמו שהרגשת שהבנות היו מתעללות בך בגן.
הבטחתי לך שאנחנו בדרך הנכונה ושנחזור להיות חברות טובות כמו פעם, אחרי הרבה כוסות של וודקה וכאב על מה שהיה, האמנתי בזה.
אבל זה לא נכון , אני לא יכולה לחזזור להיות חברה טובה שלך שוב , אני אדם אחר היום וגם את, השתננו בשנה האחרונה מאוד, הפכתי לחזקה יותר ובעלת ביטחון עצמי , ואני כבר לא אוהבת את הבנאדם שאני הופכת להיות לידך , אני ארסית כלפיך , אבל הדבר הכי נורא שאני מרגישה כאילו את כבר לא מכירה אותי והחברות הריקה הזאת מכאיבה לי, ואני עדיין מלאת כעס כלפייך , אז שיקרתי אנחנו לא בדרך הנכונה , יותר גרוע אני חושבת שככל שאני אבלה יותר זמן אני אשנא אותך.
מצטערת על כל הכאב שאנחנו גורמות אחת לשנייה, כנראה שהכי טוב פשוט להפסיק.
אני שונאת את השקט הזה , הוא גורם ללבד הזה להרגיש כל כך בודד...
אני מנסה להזכר ברגעים בודדים יותר מהרגע הזה ולהתעודד שגם הוא עובר. אני שונאת שזה בה בתקופות שחודש אחד אין לי רגע לבד ואחריו מגיע שקט ,כזה שעוטף אותך שחודר וגורם לי להשתגע, או שאני כבר משוגעת...
אני מרגישה שדווקא עכשיו שאני מתחילה להיפתח ולהיות אני האמיתית, הבוטה הבועטת אנשים מתרחקים, מה שהם אהבו יותר את הגרסה העדינה והשותקת שלי? כי אני שנאתי אותה, את כולה, את החולשה, העדינות ,החוסר ביטחון והחוסר אונים, נמאס לי להקטין את עצמי, ולתת לאחרים לגיטימציה להקטין אותי.
שמתי על עצמי כל כך הרבה חומות שאני כבר לא בטוחה מי אני האמיתית ....
איך הפכתי לכל כך כועסת וצינית ומתוסכלת , על מה כבר יש לי לכעוס , הפכתי לבן אדם לא נעים לסביבה ולמען האמת גם לא כל כך לעצמי, לא פלא שכולם בורחים, אבל אני לא יודעת מה לעשות עם כל הזעם הזה....
בא לי להשתכר ושכל הכאב והזעם הזה יעבור, וגם הלחץ הזה שיושב לי על החזה וחונק אותי .....
bitter over someone. Setting fire to our insides for fun
יש אנשים שנולדו לסבול, ויש אנשים שהעולם פרוס לפניהם ורק מחכה שינצלו אותו עד הסוף.
אני חושבת לפעמים עד כמה זה לא פייר, אומרים שכולנו שווים אבל זאת קלישאה שעבר זמנה,
האושר מוגבל בעולם, אחרת למה אדם מרגיש טוב יותר בנוגע לעצמו כשהוא רואה שהאחר סובל ובמצב רע יחסית אליו.
ולפעמים קשה לי להאמין שאלוהים קיים, למה שיתן לחלק לסבול ולאחר לשמוח , ואם האושר באמת מוגבל בעולם אז לפחות שיהיה גם הסבל. ואם אני לא מאמינה שאלוהים קיים למה אני כועסת עליו עכשיו?
אני לא זוכרת שאי פעם הייתי כל כך לא מאושרת, אם מישהו היה רואה אותי מהצד הוא היה אומר שאני מגזימה ואני צריכה להסתכל על אלה שבאמת קשה להם.
אולי אני באמת מגזימה אבל זה לא עוזר זה היה השבוע הכי נורא שהיה לי כבר מזה זמן רב, עבר ממש הרבה זמן מאז שבכיתי והשבוע לא הפסקתי.
ועוד בכל זה היה תקוע גם היומולדת שלי. אני רק רוצה שהשבוע הזה יעבור אני רוצה שיפסיק לכאוב לי....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
