עזבו את זה שאני לא אוהבת ימי הולדת ולא משנה כמה חברים יבואו לשמח אותי, אני יהיה תמיד בבאסה.
אני מאמינה שיש לי קללת יומולדת היומולדת שלי תמיד נדפקת בימים שהכי לא מתאים.
חבר ממש טוב שלי שלא דיברנו קרוב לשנה איחל לי מזל טוב, ידעתי שהוא יעשה את זה ורציתי, אבל הופתעתי מעצמי עד כמה שבאותו רגע זה לא הזיז לי, אני חושבת שפעם אהבתי אותו ,היינו ממש קרובים, היינו מדברים על הכל, ידעתי שהוא מרגיש משהו אלי, ואני חושבת שגם הוא ידע שאני מרגישה משהו אליו , אבל לא התפתח מזה כלום וזה היה בגללי ,התרחקתי ממנו, ופחדתי ממה שהתחלתי להרגיש, מאז לא היינו יותר מהיי וביי והאמת שזה קצת כאב לי.
בגלל זה כלכך הופתעתי שלא הרגשתי שום דבר כשהוא החליט לאחל לי מזל טוב.
מצחיק מה זמן יכול לעשות ולשנות, איך שלפעמים זה טוב אתה מקבל פרופורציות, מפסיק לכאוב לך, אבל מצד שני אתה כבר שוכח את כל הדברים הקטנים והרגשות הכיפים.
וזה גורם לך כבר לשכוח את ההתאהבות הקטנה שגרמה לך להתנהג כמו ילדה בת 12 שמאמינה באביר וסוס לבן.
אתה למעלה והרוח בשיער, והנוף כל כך יפה שהוא משתק אותך. אתה לא יודע כמה זמן תוכל להישאר בפסגה, ומפחיד לחשוב שכל כך קל ליפול ולאבד שליטה, שיכאב לך כל כך, שהכל בפנים ישבר לרסיסים .
אתה תגיד לעצמך שהכל זה עניין של זמן ,והכל עובר, גבס פה ,גבס שם והכל ישתקם, אבל אתה יודע שזה כבר לא משנה, אתה כבר אחר אתה רסיסים שמודבקים חזרה אבל, אתה עדיין רסיסים.
אולי בגלל זה אני מרחיקה, אני פוחדת שיהיה כל כך טוב ושהכל ידפק, הכל יהרס ויאבד וזה יכאב .
אני חייבת להפסיק לברוח .
לתת לעצמי לנשום אוויר פסגות ,להנות מהנוף ואם ישבר אז ישבר, לפחות תוכל לומר שזכית לפיסה של אושר ,של יופי והרגשת נאהב .
אפילו שאתה יכול לאבד שליטה ברגע וליפול, מי יודע אולי תלמד לעוף...
אפילו שמשהו בינינו ,בחיים לא היה קורה כי לך יש את ההיא, היית חבר אמיתי נתת לי להררגיש מיוחדת ואני יודעת שבאיזשהו מקום נתתי גם לך להרגיש מיוחד.
אני יודעת שניצלת אותי , כי המצב בניכם כבר הרבה זמן לא משהו, והיית צריך מישהי לדבר איתה ולהרגיש אהוב, ואני ידעתי את זה,
אבל לא היה לי אכפת כי ידעתי שאנחנו פשוט רוצים להפסיק להרגיש לבד.
היינו כלי בידי האחר, או שאולי באמת היינו חברים.
רצית להתקרב סתם כי היית בודד ואני עשיתי את מה שידעתי לעשות הכי טוב ,אני ברחתי.
קשה לי לפעמים לחשוב אם הרגשת שאנחנו סתם ידידים מאוד טובים או משהו מעבר או שהכל היה בראש שלי כי לא באמת עשינו כלום חוץ מלדבר, עד היום כשאני עוברת ליד הבית שלך או רואה את המכונית שלך בסוף הרחוב,
אני מרגישה הרגשה של פספוס שאם התנאים היו מאפשרים את זה היינו עכשיו יחד.
אבל אני לא באמת אהבתי אותך, הייתי סתם ילדה שהייתה מאוהבת באהבה ,ברעיון שלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
