|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
פשוט להפסיק
שתיתי הרבה יותר מידי וודקה ואמרתי לך שהתרחקנו, והכל נפתח, דיברת על זה שכואב לך שהתרחקנו ועל כמה שאת בודדה , ואני התנצלתי על שגרמתי לך להרגיש כמו שהרגשת שהבנות היו מתעללות בך בגן.
הבטחתי לך שאנחנו בדרך הנכונה ושנחזור להיות חברות טובות כמו פעם, אחרי הרבה כוסות של וודקה וכאב על מה שהיה, האמנתי בזה.
אבל זה לא נכון , אני לא יכולה לחזזור להיות חברה טובה שלך שוב , אני אדם אחר היום וגם את, השתננו בשנה האחרונה מאוד, הפכתי לחזקה יותר ובעלת ביטחון עצמי , ואני כבר לא אוהבת את הבנאדם שאני הופכת להיות לידך , אני ארסית כלפיך , אבל הדבר הכי נורא שאני מרגישה כאילו את כבר לא מכירה אותי והחברות הריקה הזאת מכאיבה לי, ואני עדיין מלאת כעס כלפייך , אז שיקרתי אנחנו לא בדרך הנכונה , יותר גרוע אני חושבת שככל שאני אבלה יותר זמן אני אשנא אותך.
מצטערת על כל הכאב שאנחנו גורמות אחת לשנייה, כנראה שהכי טוב פשוט להפסיק.
| |
חברות מהגן
היינו חברות מהגן, הלכנו יחפות על החול, טיפלנו בבובות וכשגדלנו היינו מבלות שעות בבית הריק שהיו משאירים לך ההורים ונוסעים...
היינו בלתי מנוצחות רשת בטחון וחשבתי שזה ישאר לנצח,אבל לי נמאס ואולי גם לך , ואת הלכת לחפש את עצמך במקומות אחרים.
הייתי מסתכלת עליך, איך שהיית מחליפה חברים ולא מוצאת את מקומך ,היו רגעים שריחמתי עליך על איך שאף פעם לא תמצאי את מקומך כי תמיד תחפשי משהו אחר, והיו רגעים שקינאתי בך ,כי ראיתי איך בקלות את מוצאת חברים אחרים אפילו אם זה היה לכמה רגעים.
אבל תמיד חזרת ואני תמיד קיבלתי אותך אפילו שידעתי שזה לא אמיתי, כי היית חלק גדול מהחיים שלי ואני אחת שקשה לה לשחרר.
אבל את כבר מזמן לא היית אותה אחת , הפכת לפרנואידית וחסרת בטחון וניסית לשאוב אותו מאיתנו ואנחנו נפגענו ואת נפגעת ואני הבטחתי לעצמי שזה נגמר, כי עד כמה אפשר להמשיך לאחוז בחברות לא אמיתית.
אז הרחקתי אותך , ומצאת אחר והרגשת מאושרת לזמן קצר עד שהיית כהרגלך שוב לבד כי כזאת את ועכשיו את מנסה לחזור ואני פוחדת שוב ליפול.
אנחנו ביחסי מזוכיזם, אהבה שכואבת, את פוגעת בי ואני שוב מתקרבת, כי אני מתגעגעת,
ולא לא אליך כי שתינו כבר שונות , אני מתגעגעת לתקופה שהלכנו יחפות על החול, טיפלנו בבובות והיינו מבלות שעות בבית הריק שהיו משאירים לך ההורים ונוסעים ,והיינו מרכלות על העולם ולא היה אכפת לשתינו, התגעגעתי לתמימות , לכמה שהכל היה פשוט ואולי גם ללהיות בלתי מנוצחת, במיוחד עכשיו כשהכל נסדק.
| |
על צבעים ואנשים
הם יושבים על הספסל בסוף הרחוב, עוברים את הכביש , יושבים בפינת הכיתה, הם בכל מקום מסביבנו.
והם יושבים שם , מתבוננים.
אתה עובר לידם בלי לשים לב, בלי להעיף מבט.
אלה האנשים השקופים, הם שם ולא שם, אלה אנשים שאיבדו את האמונה בעולם שלנו.
אנשים שנשברו , אנשים שהם לבד, לא מבחירה ,זה פשוט, שאנשים אכזבו אותם .
לפעמים אם באמת מקשיבים אפשר לשמוע אותם צועקים , בלי מילים, וכשאף אחד לא מסתכל אולי גם בוכים.
הם אומרים לעצמם שתמיד יהיה ככה , כי העולם הוכיח להם עד כמה הם לבד.
יש ימים שאני עוברת ברחוב ומידי פעם נתקלת באחד מאותם אנשים , האנשים השקופים, אני מסתכלת עליו לכמה רגעים
ואני מבינה שאם אתקרב מספיק קרוב,
או אדבר ,ברגע אחד ,אני אגלה שהם בכלל לא שקופים, שכל אחד ואחד מהם מלא צבעים.
אז אני מצטערת על אותם אנשים ,מה עברו בחיים ,מי אכזב אותם או שבר אותם, מי גרם לאותם אנשים מיוחדים, להיראות לי שקופים?
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
