שתיתי הרבה יותר מידי וודקה ואמרתי לך שהתרחקנו, והכל נפתח, דיברת על זה שכואב לך שהתרחקנו ועל כמה שאת בודדה , ואני התנצלתי על שגרמתי לך להרגיש כמו שהרגשת שהבנות היו מתעללות בך בגן.
הבטחתי לך שאנחנו בדרך הנכונה ושנחזור להיות חברות טובות כמו פעם, אחרי הרבה כוסות של וודקה וכאב על מה שהיה, האמנתי בזה.
אבל זה לא נכון , אני לא יכולה לחזזור להיות חברה טובה שלך שוב , אני אדם אחר היום וגם את, השתננו בשנה האחרונה מאוד, הפכתי לחזקה יותר ובעלת ביטחון עצמי , ואני כבר לא אוהבת את הבנאדם שאני הופכת להיות לידך , אני ארסית כלפיך , אבל הדבר הכי נורא שאני מרגישה כאילו את כבר לא מכירה אותי והחברות הריקה הזאת מכאיבה לי, ואני עדיין מלאת כעס כלפייך , אז שיקרתי אנחנו לא בדרך הנכונה , יותר גרוע אני חושבת שככל שאני אבלה יותר זמן אני אשנא אותך.
מצטערת על כל הכאב שאנחנו גורמות אחת לשנייה, כנראה שהכי טוב פשוט להפסיק.
אני שונאת את השקט הזה , הוא גורם ללבד הזה להרגיש כל כך בודד...
אני מנסה להזכר ברגעים בודדים יותר מהרגע הזה ולהתעודד שגם הוא עובר. אני שונאת שזה בה בתקופות שחודש אחד אין לי רגע לבד ואחריו מגיע שקט ,כזה שעוטף אותך שחודר וגורם לי להשתגע, או שאני כבר משוגעת...
אני מרגישה שדווקא עכשיו שאני מתחילה להיפתח ולהיות אני האמיתית, הבוטה הבועטת אנשים מתרחקים, מה שהם אהבו יותר את הגרסה העדינה והשותקת שלי? כי אני שנאתי אותה, את כולה, את החולשה, העדינות ,החוסר ביטחון והחוסר אונים, נמאס לי להקטין את עצמי, ולתת לאחרים לגיטימציה להקטין אותי.
שמתי על עצמי כל כך הרבה חומות שאני כבר לא בטוחה מי אני האמיתית ....
איך הפכתי לכל כך כועסת וצינית ומתוסכלת , על מה כבר יש לי לכעוס , הפכתי לבן אדם לא נעים לסביבה ולמען האמת גם לא כל כך לעצמי, לא פלא שכולם בורחים, אבל אני לא יודעת מה לעשות עם כל הזעם הזה....
בא לי להשתכר ושכל הכאב והזעם הזה יעבור, וגם הלחץ הזה שיושב לי על החזה וחונק אותי .....
bitter over someone. Setting fire to our insides for fun
לאנשים קשה להכיל אנשים אחרים ,קשה להם להכיל את כולך ,הם לא יכולים להתמודד עם זה , אז הם מכניסים אותך לקופסאות , תיבות ושמים תווית- יפה טיפש, דחוי , שקט , חסודה , חברותי , זונה , פריק ,ליצן. הם חושבים שכך יהיה יותר קל לצפות מה תעשה איך תתנהג ולראות אותך ויותר מזה, לשפוט אותך כשתצא מהקווים כי לליצן הכיתה אסור להיות רציני ולילדה הטובה אסור להתמזמז עם איזה זר במסיבה,ואסור שיקרה שפתאום לא תיהיה מתאים יותר לקופסא שלך, אפילו שהתווית שלך נקבעת לפעמים על ידי מעשה אחד חד פעמי שלא היה במקום ואז אתה מקבל קופסא שלא מתאימה, אבל קשה להחליף, כי מי בעצם רוצה להתמודד, ובלי שאתה שם לב אתה מתאים את עצמך לקופסא, ומשתדל בכל הכוח לא לצאת מהקווים .
אבל כולנו יודעים שאנחנו יותר מהקופסאות שנתנו לנו ואין תווית שמכילה את הכל בנו, אותנו .
אני רואה אנשים סביבי מתחילים לצאת מהקופסאות שלהם ומהתוויות שלהם , ואני לא יכולה לא לתהות מתי תורי ? כי לא משנה עד כמה אני רוצה ומה אני עושה מנסים לדחוף אותי חזרה לקופסא ,להיות צייתנית לדרישות שלהם ממני ....
ויותר מזה קשה לי לא לתהות אם גם אני מכניסה אנשים לקופסאות, אם גם אני כבר באוטומט נותנת לאנשים תויות ,וגורמת להם לעמוד בדרישות ....
אנחנו צריכים ללמוד להכיל ,ולהפסיק לשפוט את כולם מסביבנו, כי אנשים הם לא רק ספורטאי , הומו, כוסית, שמנה , ילדה טובה, שרמוטה ומטומטמת , הם הרבה יותר מזה , אני יותר הרבה מזה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
