אמרת לי תודה שבאתי וזה נשמע לי מוזר ,כאילו זה לא מובן מאליו שאני יבוא , ופתאום הבנתי , הפכנו לכאלה , למנומסות.
הסוג הגרוע של החברות כאלה שהולכות על קצות האצבעות אחת ליד השנייה, לא להגיד משהו לא במקום.
פתאום הבנתי שכל כך כעסתי עד שלא שמתי לב עד כמה אני מתגעגעת לחוסר נימוס ולכנות האכזרית ולחברות האמיתית,
אני רוצה לחזור לשם באמת , אבל אני לא יודעת אם זה עוד יכול לקרות כי אני עדיין כל כך כועסת .
חשבתי שזה בסדר , אני לא צריכה אותך יש לי אחרים , אפילו מהצד נראת לי בודדה בלעדי , אבל עכשיו שאני מרגישה חרא את הראשונה שקפצת לי לראש כי את היחידה שיכולתי לבכות לידה....