עזבו את זה שאני לא אוהבת ימי הולדת ולא משנה כמה חברים יבואו לשמח אותי, אני יהיה תמיד בבאסה.
אני מאמינה שיש לי קללת יומולדת היומולדת שלי תמיד נדפקת בימים שהכי לא מתאים.
חבר ממש טוב שלי שלא דיברנו קרוב לשנה איחל לי מזל טוב, ידעתי שהוא יעשה את זה ורציתי, אבל הופתעתי מעצמי עד כמה שבאותו רגע זה לא הזיז לי, אני חושבת שפעם אהבתי אותו ,היינו ממש קרובים, היינו מדברים על הכל, ידעתי שהוא מרגיש משהו אלי, ואני חושבת שגם הוא ידע שאני מרגישה משהו אליו , אבל לא התפתח מזה כלום וזה היה בגללי ,התרחקתי ממנו, ופחדתי ממה שהתחלתי להרגיש, מאז לא היינו יותר מהיי וביי והאמת שזה קצת כאב לי.
בגלל זה כלכך הופתעתי שלא הרגשתי שום דבר כשהוא החליט לאחל לי מזל טוב.
מצחיק מה זמן יכול לעשות ולשנות, איך שלפעמים זה טוב אתה מקבל פרופורציות, מפסיק לכאוב לך, אבל מצד שני אתה כבר שוכח את כל הדברים הקטנים והרגשות הכיפים.
וזה גורם לך כבר לשכוח את ההתאהבות הקטנה שגרמה לך להתנהג כמו ילדה בת 12 שמאמינה באביר וסוס לבן.
יש אנשים שנולדו לסבול, ויש אנשים שהעולם פרוס לפניהם ורק מחכה שינצלו אותו עד הסוף.
אני חושבת לפעמים עד כמה זה לא פייר, אומרים שכולנו שווים אבל זאת קלישאה שעבר זמנה,
האושר מוגבל בעולם, אחרת למה אדם מרגיש טוב יותר בנוגע לעצמו כשהוא רואה שהאחר סובל ובמצב רע יחסית אליו.
ולפעמים קשה לי להאמין שאלוהים קיים, למה שיתן לחלק לסבול ולאחר לשמוח , ואם האושר באמת מוגבל בעולם אז לפחות שיהיה גם הסבל. ואם אני לא מאמינה שאלוהים קיים למה אני כועסת עליו עכשיו?
אני לא זוכרת שאי פעם הייתי כל כך לא מאושרת, אם מישהו היה רואה אותי מהצד הוא היה אומר שאני מגזימה ואני צריכה להסתכל על אלה שבאמת קשה להם.
אולי אני באמת מגזימה אבל זה לא עוזר זה היה השבוע הכי נורא שהיה לי כבר מזה זמן רב, עבר ממש הרבה זמן מאז שבכיתי והשבוע לא הפסקתי.
ועוד בכל זה היה תקוע גם היומולדת שלי. אני רק רוצה שהשבוע הזה יעבור אני רוצה שיפסיק לכאוב לי....