|
| 2/2010
עוד שבוע עבר...
שבוע מעניין עבר עליי,
פתחתי את השבוע שלי באופן הכי חיובי שיכולתי לעשות, באמת.
הייתי מבסוטית לחלוטין לאחר סופ"ש באמת מהנה ומוצלח באופן מיוחד, עוד רגע והייתי מתחילה לדלג
בשירה מחוייכת. ראשי היה גדוש באופטימיות ומחשבות חיוביות כל כך שזה מילא אותי באושר,
שלא נמשך זמן רב מידיי.
זה הרגיש ממש כאילו הפעלתי מכ"מ של שמחת-יתר שגרם לי ליפול לביש מזל ותסכול שלא מהעולם הזה.
אני לא אפרט יותר מידיי אבל נאמר שזה קשור למשטרה הצבאית, מסטיק שנדבק לי למכנס ובעקבות הסיטואציה- בכי רב.
עוד דבר לא חיובי שקרה זה שניסיתי להוציא ויזה לארה"ב ללא הצלחה. כן, אני יודעת שהרבה אנשים לא מקבלים ויזה ובאמת שבאתי בתחושה שזה או שכן או שלא, אבל לא ציפיתי לתחושה שבא יצאתי מהשגרירות האמריקאית- כאילו אני בערך אפס קטן ומאופס בעולם הזה ובכלל- כיצד העזתי לחשוב ולהאמין שישנו סיכוי שתאושר לי ויזה לארה"ב.
הו וול, כרגע ארה"ב היא מבחינתי חור שחור על מפת העולם. אני אפילו מנסה להמנע מלדבר באנגלית. סתם נו, אבל אני בכל זאת מרשה לעצמי להרגיש מתוסכלת.
זה מעניין, כל כך נהניתי מהחצי שעה-שעה הזו שהייתי מאושרת ביום ראשון בבוקר!
הלוואי והיה לי כפתור אופטימי..הייתי מעדיפה להרגיש אופטימית כל הזמן.
זה דפוק שאני מרגישה עכשיו שהחבר המדהים שלי (שהוא כמובן בדרך לחיי ברגעים אלה) יפתור את כל מה שחסר לי בחיים, למרות שזה לא נכון...אבל כנראה זה הדבר העיקרי בשבילי עכשיו, ואח"כ יהיה משהו עיקרי אחר.
אני כן מאמינה שאני מפיקה מהדברים האלה משהו, לומדת מהם משהו.
הביש מזל רק יחזק אותי- הוא הוכיח לי שיש מערכת שעומדת מאחוריי ותומכת ובייתית ומעריכה אותי באופן אישי ובאה לעזרתי.
שאני מסוגלת לשאוף למשהו, לקבל לא בתור תשובה ולא להישבר! לשנות את תוכניותיי בלי תחושה שהפסדתי משהו- לא קרה כלום!
וגם האהבה, כשהיא תגיע- זה יהיה הדבר הכי מדהים בעולם כי חיכיתי לו כל כך הרבה כך שלא ניתן לשום דבר למנוע את זה.
הלוואי שכל יום יהיה יותר טוב מקודמו.
| |
|  כינוי:
בת: 37 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
