רק לפרוק

הוא היה זיון אלוהי.

כבר לא זוכרת, זה מעורפל, אבל משום מה חשקתי בו שנים אחר כך.

כנראה שזאת היתה הסיבה.

הוא היה שם כל מה שלא היה בחיים - מתחשב, קשוב, אוהב..

וטיזר. טיזר תמיד היה. גם בחיים.

(לא הייתי מתנגדת לקצת טיזינג בחיי.

אבל לא ממנו, מסוכן מדי. כמו משחק באש, ידעתי...)

ידע לנחש מה אני רוצה.

הייתי צעירה מכדי להשוות, אפילו לא ידעתי לרדת.

כמה עידנים עברו מאז, כמה בנים ואביזרים.

אני צריכה לכתוב, אבל נקרעת כאן -

בין הצורך להישמע,

בין הפחד להישמע ע"י מי שמכיר אותי יותר מדי טוב,

בין הכמיהה לכתוב את האמת

ובין החשש שאשנה או אייפה אותה.

היום הייתי מאוהבת בנוכחי שוב. זה קורה מדי פעם.

ומסתבר שכבר אז, עוד לפני שידעתי זאת,

התייחסתי התייחסות מינית מאוד לבני המין השני.

זה צובע את החיים, אני חושבת.

אין תלונות.