רק לפרוק

1. "ופניה על סף המיתה מזהירים

והולכים ושרים

ועץ דובדבן

היה לבן 

ויפרח"

(מדהימה. כשיהיה לי זמן, כלומר - אף פעם, אפתח את ספריה ואקרא אותה.

המשך של השיר הנ"ל: "לילה וימים אחרונים").

-

2. אבל תמיד היה תשומי. גורר רגליים ומביט אחרי כשכמעט הלך.

מצפה לתגובה כלשהיא.

עסוק כל כך בעצמו ובאבלו ולא שם לב לאבלי שלי, הנחבא כמעט

אבל הברור לי כל כך...

3. נראה לי שאוותר על הכנפיים. למי ממילא יש כח להתחפש כשעובדים ולא עסוקים בלעשות עיניים..

ובעצם, מי מוכן לקחת את הסיכון ששוב לא אלקח ברצינות...

נ.ב: ומחר, מחר שיעור!!