רק לפרוק

כמו בתמונה שהתיישנה ונתלשה"

("בחופשתו").

בדרך כלל השורה הזו מזכיר לי דברים רבים. 

למשל, את בית הוריה של אמי, אל תשאלו למה. 

(יש תשובות, אבל זה מורכב מדי לכרגע ... ).

לאחרונה היא החלה להזכיר גם את הנוף אל המפרץ, 

הנשקף מחלון הדירה שאנחנו קונים.

ובאותה נשימה, הבנתי היום,

עת שקיטרתי לעצמי על כמה פאראנואידים הם מנהלים, 

אלה שהיו לי וזה שכעת,

מה כה טוב בבן זוגי (שיחיה):  

שתמימותו שלמה

אהבתו שלמה

ומתמסרת

הוא שלי בדירה שקונים

חולק עמי את המעט וההרבה שיש לו.

בלי שאלות. בכוונה להיות לנצח.

__________

בכל זאת בחברה ההיא נתנו פחות,

ומי שהסכים לקחת , לא רבים,

היו אנשים קצת יותר טובים מאלה שיש איתי היום

ובחברה ההיא... 

לא העיזו את מה שמעיז הבוס הנוכחי שלי.

אז למה זה הגיע לו, לי' , היחס הזה בסוף?

הממ. אולי כי לא הערכתי.

ואולי, סביר יותר להניח, כבר שכחתי את פגיעותיו.

את חוסר האמינות, את חוסר הלויאליות, את הבעיתיות שהיתה בו.

למה שלא יגיע לו. ניתוח מעמיק מגלה שהיו לי כל הסיבות לחנך אותו

והוא חינך אותי.

כי יצאתי עם כמה מסקנות גם משם.

____________________

"בחופשתו" הוא,

בלי ספק, 

אחד השירים היותר יפים

שמלווים את חיי.

____________________

בחופשתו 
דורית ראובני 
מילים: רחל שפירא
לחן: חנן יובל

בחופשתו, הלכו אל הגבעות, 
שם השתהו מעט לנוכח פני הים. 
והיא חשבה שזהו רמז לבאות, 
והיא חיבקה אותו בעצב מסויים. 

יופייך, אמר, נגלה לי לאיטו, 
את מנחשת מה עולה בדעתי. 
יופייך, אמר, נגלה לי לאיטו, 
וכבר הערב מסתיימת חופשתי, 
וכבר הערב מסתיימת חופשתי. 

שלדג נחרד ונעלם אי שם, 
במעיל החיילים החביאה את ראשה. 
על קו האופק הצטיירו ספינות בים, 
כמו בתמונה שהתיישנה ונתלשה. 

יופייך, אמר, נגלה לי לאיטו... 

ואחר כך פרעה את תלתליו, 
וכף ידו היתה חמה ואנושית, 
בדרך חזרה נשא את נעליו, 
עד שהגיעו אל הדרך הראשית. 

יופייך, אמר, נגלה לי לאיטו...