רק לפרוק

וחשבתי, איזה בזבוז

ממילא עוד יום משעמם שאין למי לעשות בו עיניים.

התגעגעתי לי' לרגע.

בשאר היום הרגשתי שאני קצת נזהרת וקצת הוגנת עם הבוס

, וקיויתי שישאר סביר ביננו גם כשהבוס שמעליו

יפסיק להחזיקו קצר ובישיבות.

הזכרתי לעצמי להיות בסדר איתו תמיד,

ולא רק כשאני דואגת מתחרות, כמו שאני נוטה.

ולא להיעלב מדי.

הוא חרא עם כולם כנראה, וזה חולף.

וממילא שוכחים בסוף.

קשה לבצע את זאת..

ועוד סופש. אני מקווה שבאמת אלמד

שהתואר אינו רק הסחת דעת זמנית.