לפעמים אני חושבת עליהם, ומזמזמת את אחד משני השירים האלה.
אחד מתחרז עם שמו של י' ( - כביכול, לגמרי כביכול ..), השני - עם שמה של החברה.
אבל אני כבר לא זוכרת שומדבר.
ואצלנו מארגנים מסיבת פורים.
אני שטן אדום חביב (וסקסי, כמובן). אפילו לא תיכננתי. אבל זה התגלגל.
כנראה שאני כן אוהבת את החג הזה.
נקווה שלא יהיה מדי מביך, אלא נחמד.
אחר כך קניתי דיסקים. כך יצא. פבארוטי (כן,כן, נראה אותי שומעת אופרה. הפעם).
ותרצה אתר, הנערה ( המשוררת, והנסיכה-מבית-אעלק-טוב,
של אב שונא נשים ויודע לכתוב שירים מזעזעים בעברית גבוהה ומאתגרת ..)
והאגדה הלעוסה.
ובא לי ללמוד. איך שוב , גם היום, זה לא יצא.
ובעבודה יש צרות של מקרי קצה שגיליתי. בוץ.
נו, חיים.
...
נ.ב: נו, אני חייבת.
(אם כבר פתחנו, כדאי שאעשיר מי שעובר כאן
שאינו מכיר אותה אולי, במשהו קטן ממנה.
אז בחרתי את זה. ששנים היה עוד-שיר-על-כלום, עד שנודע לי,
שמר אלתרמן לעולם לא היה זוכר ימי הולדת של בתו היחידה. ועל כך כתבה ):
"
תפילת יום הולדת
מילים: תרצה אתר
אלוהים שלי אשר מאחורי הברוש,
זה שברוח לרגע נרעד,
אלוהים שלי, השעה שלוש,
יום שני, שנת שבעים ואחת...
ולי יש היום יום הולדת,
תל אביב, השעה שלוש,
לא בכל יום אני נולדת,
ולא בכל יום אתה מאחורי הברוש.
עשה שהוא יזכור, אלוהים, תן לו אות,
אלוהי הנשים, אלוהי ההפתעות,
אלוהי השמשות והירחים,
אלוהי המתנות והפרחים,
עשה שיזכור השנה,
עשה שיביא מתנה.
אלוהים שלי, אשר מאחורי הברוש,
זה שברוח הרכין את ראשו,
חמישה במאי, השעה שלוש,
יום שני... מה אכפת לך, מה אכפת לך אם הוא יבוא?...
הן יש לי היום יום הולדת,
בשנה שעברה הוא שכח,
וגם בשנה שלפני שעברה
לא זכר, תמיד הוא מבולבל כל כך.
עשה שהוא יזכור, אלוהים, תן לו אות,
אלוהי הנשים, אלוהי ההפתעות,
אלוהי השמשות והירחים,
אלוהי המתנות והפרחים,
עשה שיזכור השנה,
עשה שיביא מתנה.
אלוהים שלי, אשר מאחורי הברוש,
זה שהרכין את ראשו אל ראשי,
אלוהים שלי, כבר אחרי שלוש,
ואצלי זה כבר קצת אחרי שלושים...
טוב, אז יש לי היום יום הולדת -
טוב, אז מה אם הוא שכח, אז מה יש?
בכל שתי דקות אישה נולדת,
בכל שתי דקות נולד איש טיפש.
לא צריך שום ניסים, אלוהים גדול,
הוא פשוט שכחן, הוא שוכח הכל.
אלוהי השמשות והירחים,
אלוהי השום דבר,
אלוהי השוכחים -
אז מה אם חלפה עוד שנה?
בגלל זה מוכרחים מתנה?...
אלוהים שלי... "
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
