רק לפרוק

ותמיד כשהן באות, אני שמחה בהן.

כי כ"כ נדירות. וכ"כ טוב להרגיש.

פתחתי עיתון. השואה חזרה במילים כתובות.

בסיפורים. 

מגיע לי שלא אעבור יום שואה אחד בדילוג מוחלט על הכאב 

הלאומי

כי במקרה הזה

(כמו שקורה רבות לאנשים בשבוע הזה,  

שלפני יום העצמאות...)

הלאומי הוא גם אישי.

מגיע להם שאכאב אותם

מגיע לי קצת לחזור למוסר

ושוב, 

( להידהם כל פעם מחדש מעוצמת הטבע האנושי האכזר ומיכולת ההדחקה שלו

ומהזיכרון )

להרגיש.