רק לפרוק

הממ.

בבית: ילדים אמנם נותנים איזו פרופורציה לחיים.

קצת יותר מעניין בבית. עדיין מנסה גם לדאוג לחתולים,

עדיין מודאגת מענייני עבודה....

(בחודשים שלא הייתי פה נסגר סניף הסטארט אפ בו עבדתי.

וגם התינוקת ישנה לפרקים, מה שהקשה על החיפוש.

אז במקום לחפש התחלתי לעבוד על התיזה).

ומתלבטת מה רוצה לעשות בחיים.

האם יש בידי האומץ לשבור את הרוטינה

ולא להתחרות על עוד תפקיד פיתוח. ואללה. 

כשעובדת על התיזה, פתאום לא מתחשק לי לזוז מטר

רוצה לחפש עבודת סטודנט שתפרנס בקושי

ודווקא עכשיו, כשההוצאות גדלו..

אך כשמשווה עצמי לאחרים, נתקפת דאגה.

כנ״ל כשמבזבזת כסף.

חיפשתי יום משרת סטודנט ואיש עוד לא פנה,

וכבר אני מחשבת להישבר.

(ואחת החתולות בחצר מדאיגה. בקושי אוכלת.

איך אקח אותה לטיפול...).

בנתיים פרשתי לביקורים בצפון,

שם אירגנתי לנו עוד פרויקט קניית דירה (הקודם הוכיח עצמו.

ומזל שנ' זורם איתי בסוף...)

אבל שוב: מה בדבר הדינרוס..

הרווחתי חודש של פרישה מכל זה,

שקט פנימי נדיר, וכבר זה חוזר..

חוסר הידיעה מה אני רוצה לעשות.

אולי משהו זמני עד שאחליט 

(ומה הלחץ. יש לי דמי אבטלה...

נו. נראה).

...

נו. ולחתולה אחרת מצאתי בית. אחרי שנים שהיא זרוקה בחצר.

היה מרגש.. 

אמן.