רק לפרוק

משתקף לי איזשהוא זיכרון מאחד הראיונות האחרונים. אולי אמרתי שרוב החברות נחמדות,

כי המראיין שמולי אמר: ״אבל, את הרי יודעת איך הן. את לא כאן יומיים...״

כן, אני יודעת איך הן. לכן אין לי חשק אליהן.

צריך קיבה חזקה. לא להיעלב, ולא להקיא מהיחס הדוחה שלהן.

ופעם בכמה שנים, אני רוצה להסתגר בחזרה ולחפש לי שוב איזה אתר קטן לבנות,

איזו חברת אינטרנט עניה של שני אנשים וחצי..

זה לא יפרנס אותנו, אבל ניסיוני מראה לי, שהשכר הוא ביחס הפוך לטיב היחס ולאנושיות.

אחרי ש״חפרתי״ לנ׳ כל הבוקר

(״אבל איך נסתדר אם לא אוכל לשלם שכר דירה ומעון?! אתה לא תוכל לשלם כל כך הרבה לבד...!״),

נרגעתי ובניתי לי מחדש אסטרטגיות. קצת בניית אתרים, קצת לדרוש משרה מעט חלקית - ואולי זה יעבוד לי.

אנחנו נהיה בסדר. 

נהיה מעט יצירתיים, למשך כמה חודשים.

בתקווה שאמציא את עצמי מחדש, שוב, בקריירה .

...

זהו.