FROZEN ~ The cold never bothered me anyway ~ |
| 10/2008
דרך האש והלהבות ביום חורף קר, בדיוק לפני שהאור מפציע,
בלהבות השלטון הנצחי של המוות, אנו שועטים אל הקרב
כאשר האפלה נפלה מעלינו, והזמנים היו קשיחים כפלדה.
צלילי הצחוק של הרשע עוטפים את העולם הלילה.
נלחמים בעז, נלחמים עם המתכות הכבדות עלינו, דרך השממה האינסופית.
הנשמות המפוזרות ימלאו את הגיהנום, וגופות את החוף.
באיזור השחור ביותר בתחום הגיהנום, נביט בהם כשילכו,
דרך אש וכאב, ואז שוב נדע...
אז כעת נעוף חופשיים מתמיד, אנו חופשיים לפני הסערה,
במסענו לקראת הפרעות, המשימה שלנו ממשיכה.
הרחק מעבר השקיעה, הרחק מעבר אור הירח,
עמוק בתוך ליבנו ובנשמות כולנו...
כבר זמן רב שאנו מצפים ליום ההוא,
למקור האור העמום והנעלם;
אנו חווים את הכאב של אובדן אלפי ימים-
אך דרך האש והלהבות נמשיך להלחם!
כשהיום האדום מפציע, והברקים מפלחים את השמיים,
הם ירימו את ידייהם לגן-עדן אשר מעליהם עם כעס בעיניים.
רצים חזרה דרך אור צהריי-הבקר, יש בערה בתוך ליבי;
אנו מגורשים מהזמן אשר בארץ שנפלה, לחיים חדשים מאחוריי הכוכבים.
בחלומתייך האפלים הבט בכדי להאמין, גורלנו הוא זמן,
וסוף כל סוף, כולנו נהיה חופשיים עוד הלילה...!
ועל כנפי החלום, הרחק הרחק מן המציאות;
לבד לגמריי בייאוש מוחלט, עכשיו כאשר הזמן נגמר.
אבוד בתוכך לעולם לא תמצא, אבוד בתוך המחשבות של עצמי,
יום אחרי יום הסבל הזה חייב להמשך!
כבר זמן רב שאנו מצפים ליום ההוא,
למקור האור העמום והנעלם;
אנו חווים את הכאב של אובדן אלפי ימים-
אך דרך האש והלהבות נמשיך להלחם!
כעת אנו נעמדים כאן עם דמם על ידינו,
רק עכשיו אנו מבינים עד כמה נלחמנו בעז
אני אשבור את חותם הקללה הזו אם רק אוכל
למען חירות כל בני האדם!
| |
|