FROZEN
~ The cold never bothered me anyway ~ |
| 1/2009
כנפיי השורשים
פעם אחת, בארץ רחוקה רחוקה
חיו להן שתי פיות.
שתי הפיות היו מאוהבות אחת בשניה
אהבת אמת, אהבה עד אין קץ.
הן חיו להן על שורשיו של עץ תאנה זקן וחביב.
העץ תמיד העניק לפיות מחסה מהקור,
כשהיו רעבות- העניק להן מפרותיו ומכל טעמיו.
כאשר סכנה השתקפה- הגן עליהן וספג במקומם.
הפיות גם הן, היו אסירות תודה לעץ הקשיש.
אך כמה שחשבו על זה, לא היה לפיות הקטנות דרך לגמול לעץ המרשים.
בהגיעו לגיל עשרת אלפים, החליטו הפיות הקטנות כי זה הזמן המתאים.
זה היום בו עליהם לגמול לעץ הקשיש שעדיין עמד אייתן.
הפיות רצו להעניק לעץ הטוב את המתנה הכי נפלאה שיש.
מתנה שהן זכו לקבל ושהעץ לא ידע מעולם.
אך הפיות הקטנות לא הצליחו לחשוב כיצד להביא אל העץ הקשיש עץ שתאהב אותו.
באותו הלילה, הירח הפיץ אור סגול
גחליליות האירו את היער הסבוך לסירוגין.
הפיות באו מול העץ ואמרו בזמן שהן מחזיקות ידיים;
"עץ יקר שלנו,
רצינו להעניק לך היום את המתנה הנפלאה בעולם.
אך שוב אין ביכולתנו לרצות אותך.
אין באפשרותנו להביא אליך עץ אשר תוכל לאהוב.
היינו מוותרות על כנפינו לו יכלו לעקור את שורשיך הכבדים
ולנשוא אותך אל העץ אשר תאהב אותך."
העץ הכבד השתעל פעמיים בכבדות,
ועם דמעה אחת מנצנצת
הוציא מילים בקול שומר;
"הריי שהמתנה הנפלאה בעינכם,
פיות מקסימות שלי- היא אהבה.
אך אל לכם לחשוב ולו לשניה
שמעולם לא עזרתן לי.
לולא גרתן בתוכי, ואכלתן מפרותיי
לא הייתי כאן עמכן ברגעים אלו.
מפני שהמתנה הנפלאה בעיניי עץ כמוני,
היא לא אהבה- כי אם משפחה.
וזה דבר שרק אתן, מזה עשרת אלפים שנה
הענקתן לי.
ועל כך אני אסיר תודה."
שנה לאחר מכן, מתו הפיות.
העץ הקשיש, שמר אותן צמודות בתוך שורשיו ולא הרפה.
בכל שנה שחלפה, העץ הלך ונבל
מרב צער פרותיו לא בשלו, עליו לא פרחו
גזעו התעקם וענפיו נשברו.
העץ נדם כמה עשרות שנים לאחר המקרה.
והיום...
היום שכבר עיר שלמה נבנתה במקום היער המופלא
שורשיו חיים. מגנים על הפיות.
הפיות שאותן כל כך אהב, הפיות שהחזיקו אותו בחיים שנים רבות.
המשפחה שלו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trickster