FROZEN
~ The cold never bothered me anyway ~ |
| 12/2009
הסימפוניה ה-48
לפעמים זה מעבר לשורף, אפילו בדרך כלל.
אני מת על זה שאת מתה עליי, זה מרגיש כלכך נח.
אני מודה, לפעמים אני אפילו מנצל את זה שאני יודע שאת תרדפי אחריי.
לא יותר מידי, אבל כמו שיערות נשרפים ככה אני נופל.
כשאת אומרת משהו הכי קטן שאני יכול להוציא ממנו משהו שהיה פוגע בבנאדם הכי עדין שיש,
אני מעמיד פניי כזה ומפנה לך את הגב.
ואת כמובן ישר קוראת לי בקול מנמנם ומתגעגע, כאילו לא התראינו שנים;
"סוייר... אל תלך לי..."
אני אוהב את זה כשאת קוראת לי סוייר. אני לא יודע אם את יודעת למה את קוראת לי ככה אפילו, אבל התרגלתי.
וכמו שאני בורח ממך ככה אני חוזר אליך תוך שניות.. הקול השברירי שלך מצליח לגרום לדמעות לעמוד לי על העיניים, תמיד.
את לא מודעת לזה כמובן, והעובדה שעוד לא אמרתי לך שאני אוהב אותך גם כן עוזרת לי להסתיר את כמה שאני רוצה אותך,
כמה שכל פרצוף או פוזה שאני עושה עליך היא סתם בשביל הט'יזינג ולא שום דבר מעבר.
ואת מצידך, מתה שנמשיך באהבה השקטה הזו אבל מצד שני מתה שיגיע היום שבו תגידי "אני וסוייר כבר יחד שנים."
את יוצאת עם הבחור הכי מוזר בעיר, את לא מודה.. אבל את מודעת לזה יותר טוב ממני אפילו.
אני אפילו ארשה לעצמי למתוח את הגב וללחוש שאני אחת הסיבות שיצאת מקרבי, לא שביקשתי.. אבל את שמעת בכל זאת.
זה מכתב קצת מוזר ומאד מבולבל, וכרגיל הוא נכתב ממש ברגעים אלו.
חברה אמרה לי פעם: "אתה מוצרט של הסופרים. לעולם לא ראיתי מחיקה אחת על גביי הדפים שלך. אף לא טעות אחת."
מאז שקלתי לכתוב בצורה מקצועית.. אבל אני לא אמן- אין לי את מה שדרוש.
אני מת להשתכר איתך שוב. אני מת לשכב איתך שוב.
בחיי שאם היית פה לידי עכשיו, הייתי קורע אותך בצורה הכי ברוטלית שיש- וגם זה רק כי אני אוהב אותך.
אבל אחרי שאני אוכל משהו... כי אני כבר ממש רעב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trickster