FROZEN

כשפנייך עולות ברוחי, מעבר למציאות

בתוך שלולית רדודה, עם רקע שחור מעומם

איכשהו תמיד גם חצי חיוך פוגע בשפתיי

ממהר להסתירו, למרות שאני לבד

אולי כי למדת אותי להתכחש למה שתמיד רציתי

אני כורע על הארץ, בכוחי להרוג כל נפש

עוצמה ללא סוף, חוכמה ללא גבולות

ובכל זאת הכל מלנכולי.

בחיי שהתגעגעתי...

התגעגעתי ללטף וללחוש

התגעגעתי לנשק ולהצמד

התגעגעתי לחבק ולחלום

התגעגעתי לנשום ולעוף

התגעגעתי אליך קטנה.

כל כך הרבה זמן... ואת עדיין עמוק בפנים.

וכך כשאני עוצם עיניים, רואה אותך בחצי הבזק

בתוך שלולית רדודה, עם רקע שחור מעומם

אפילו שזה הוא דמיון בלבד ואלו פנים בלי ריח

אני יכול להזכר איך היינו זוג משמיים

שהולכים יד ביד... אל עבר הרקיע.