וואו את יפה. וואו את הכי יפה.
את גורמת לי לרצות לצרוח, אבל לא סתם. לצרוח עם דמעות כאלו
אבל בכל זאת עם חיוך.
את כזו שגורמת לי לרצות לעמוד על ההר הכי גבוה והכי קר כשאני לבוש רק בבוקסר הצמוד הזה
עם הידיים למעלה ולנסות להוריד שלג. לא, לא שלג... ברד. ברד קר, קשה וחד.
את כזו שגורמת לי לרצות שכל העיניים בעולם יהיו עליי
שכולם יראו איך אני מחייך בזמן שאני צורח והברד חותך לי את העור.
את בטוח כזו.
את בטוח חכמה כזו... שכשאני אחליט שאני כן יכול לספר לך מה מפריע לי ולחלוק בעיות
תדעי בדיוק מה להגיד ואיך לעודד.
את ילדה כזו... את ילדה של גשם, את יכולה לעשות הכל בריח טוב ולגרום לכל הצמחים לשתות באותו הזמן בכל מקום. וגם לי.
את נסיכה כזו... כן, כזו שיש עליה קללה לרפא אנשים כמוני. נסיכה שעובדת לבד.
שמעדיפה טניס, לעבוד לבד- כל מה שבקבוצה יכול רק להוריד ממך את העיניים. אסור שזה יקרה.
וואו את אדירה.
וואו את עושה לי את החיים שונים. כייף שמצאתי אותך.
מי את בכלל? מה את?
את יודעת לשנות אותי. את שוברת לי את השגרה שאין לי. את מבייתת אותי? ואיך את עושה את זה כלכך מהר? ועם כלכך מעט מילים ומאמץ.
טריקי טריקי הוא סתם עוד קסם שילד קטן משוויץ שלמד בשבילך.
וכמה שאת לא ברורה לי... אני יודע שאני לא ברור לך. זה מפריע לך?
כי אני אוהב את זה. אני אלמד אותך.
ואני אהנה מכל רגע.