העולם הטעה אותי.
בגן הטעו אותי, בבית ספר, גם בבית.
סרטים, ספרים, דיסני.
כולם הטעו אותי. העולם הטעה אותי.
כולם אומרים לך שהגיבור הוא זה שכובש את יצרו.
גיבור הוא אחד שמסוגל לראות ולהתעלם,
גיבור הוא אחד שמסוגל לסלוח ולהמשיך הלאה.
כל החיים שלי עבדתי על להיות הגיבור הזה- אבל זה שקר.
ישבנו חברים בפארק לילה אחד
שתיתי, אבל לא הייתי שיכור.
לא זוכר למה, החלטתי שאני חוזר הביתה.
"תשאר קצת סוייר, מה אתה הולך כלכך מוקדם?"
אני באמת לא זוכר כבר מה עניתי, עברו שנים.
כמה ק"מ משם, היה שלוש ומשהו בלילה
הרגיש כמו 3:40.
עברתי בסמטה ההיא, הקיצור דרך אליי הביתה.
ושם היא הייתה...
בחורה לא יפה במיוחד,
עם גוף סטנדרטי- לא מדהים.
בהחלט לא מהבחורות שגורמות לך לסובב את הראש
אבל בטח שלא בחורה שגורמת לך להרתע.
נראת בת 16, אולי 17 ואולי אפילו 15.
איך קראו לה?
.....אין לי מושג.
היא לא הייתה שם לבד, היא הייתה מוקפת.
מוקפת בצבועים שמצחקקים סביבה, מציקים לה.
היו שם ארבעה גברים, לא נראים חזקים במיוחד
אבל נראים בהחלט מרושעים.
מהר מאד הבנתי מה קורה שם.
הבחורה הזו במקרה הטוב הולכת להאנס.
מה 'גיבור' היה עושה?
היה הולך להזעיק עזרה? זה יכול להיות מאוחר מידי.
מתקשר למשטרה? קטע, יצאתי בלי פלאפון היום.
החלטתי שאני חייב לעשות משהו.
מה 'גיבור' היה עושה?
היה מתפרץ באיומים? היה מתפרץ במכות? היה ניגש בשאלות?
מה 'גיבור' היה עושה?!
ואז זה קרה.
קרעו לה את החולצה.
בקור הזה...
זהו. התפרצתי.
"עזבו אותה."
<אמרתי דיי בשקט, אבל בבטחון מוחלט>
-"עדיף לך ללכת מפה."
<אחד מהם איים עליי>
"את בסדר?"
<היא רק בוכה...>
-"אמרתי שעדיף לך ללכת מפה."
"ואני אמרתי שתעזבו אותה. המשטרה כבר בדרך."
<שיקרתי>
<היה נראה שהם התחילו לחשוש, אבל עדיין זה לא הספיק>
-"אתה כנראה אוהב כאב..."
<שלושה התקרבו אליי בזמן שאחד עדיין מחזיק אותה על הרצפה מהשיער.>
"אני לא מחפש צרות, רק תעזבו את הבחורה. אני אדאג לה מפה ובחיים לא תשמעו מאיתנו שוב."
<אגרוף בבטן>
עד אותו היום בכל פעם שנלחמתי במישהו הרגשתי תמיד פרפרים בבטן, אבל גם הוריקן.
ידעתי מה הסיכויים שלי, אבל לא היה איכפת לי.
אני חייב להציל את הבחורה הזו.
אסור לי ליפול.
זה לקח קצת זמן...
אבל בסוף...
נפלתי.
הם ריסקו לי את יד שמאל,
שברו לי מחדש שתי צלעות שהחלימו כמה שנים לפני מתאונת אופנוע,
הפנים שלי התנפחו,
ונסדקו לי שתי הברכיים. ברך שמאל בצורה רצינית.
אני רק זוכר ששמעתי אותם רצים אחרי זה.
ושמעתי את הבחורה ממשיכה לבכות ולצרוח.
אחרי כמה זמן שמעתי עוד מישהו רץ...
לא הצלחתי לקום.
זו הייתה היא.
היא התאוששה מהשוק שלה,
הם ברחו לצד אחד והיא ברחה לצד האחר.
אני נשארתי שם.
התעוררתי בבית חולים,
חיכו לי הורים עצבניים אבל מודאגים,
אח ואחות קטנים שנראה שבכו לא מעט,
בת זוג עם מבט של 'חבל שלא מתת'
וחוקר משטרה עצלן.
גיבור צריך להיות חזק, צריך לדעת להיות אלים.
אם הייתי יותר חזק יכולתי לעזור לילדה הזו, שאלוהים יודע איפה היא היום.
היא בטוח חושבת על הלילה הזה- לא יודע אם היא חושבת עליי. כנראה שלא.
בעצם אני לא יודע אם היא שמה לב שהייתי שם בכלל.
חפשתי אותה בכל בית ספר בעיר במשך חודשים,
בכל חוג אפשרי, בכל בית חולים בסביבה.
שאלתי עליה בכל מקום ואפילו כתבתי מכתב שפרסמתי בעיתון המקומי.
לא היה לי מזל, מעולם לא מצאתי אותה.
אם הייתי מוצא אותך הייתי דבר ראשון יורד על ברך.
הייתי משפיל מבט ולא מסתכל לך לעולם בעיניים.
אחרי שהייתי מתאושש מהפרפרים וההוריקן האלו שאני בטוח שיחזרו באותו הרגע
הייתי אומר לך כמה שאני מצטער.
מאז כל פעם שאני נקלע למצב של קרב אני מתפרץ באלימות.
אני הראשון שנותן את האגרוף בבטן.
אף פעם לא דגלתי בנקמה, זה דבר טיפשי לדעתי ואי אפשר ליצור שלום בגלל הדחף הזה
אבל עד היום אני בטוח שהייתי צריך להתערב. פשוט אחרת...
אולי אם הייתי מפגין כח ומקלל קצת ממש בהתחלה הם היו בורחים.
אולי ככה הייתי יכול להיות מה שלימדו אותי על גיבורים.
אני שונא את הסיפור הזה, אני לא מספר אותו הרבה
למה? כי אני אוהב לנצח. אני שונא להשפיל מבט...
אבל אני מרגיש שאנשים צריכים לשמוע את זה, ללמוד מזה.
גיבור הוא לא האחד ששולט בעצמו
גיבור הוא אחד שיכול לבחור מתי לאבד שליטה.
גיבור הוא לא אחד שנמנע מקרב
גיבור הוא אחד שיודע מתי להכנס לקרב ונכנס בשיא הכח.
גיבור הוא לא נאיבי, הוא לא חי בסרט ולא מסתובב עם חרב ולא עם סוס
גיבור הוא אחד שפשוט צריך להיות חזק בשביל להתמודד עם האנשים הרעים.
לא עובר יום שאני לא חושב על הפרצוף הדומע שלך
ועל הסימן הסגל ההוא שהיה לך על הפנים
אין לילה שאני לא שומע את הצרחות שלך
ואין שנה שאני לא ניגש לסמטה ההיא, בתאריך ההוא ושותה בירה ב3:40.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trickster