בכל פורים כל המשפחה נפגשת להמר קצת. זו איזו מסורת של המשפחה הזאת...
כל שנה נפגשים בבית של דוד/ה אחר/ת ונשארים שם שעות, משחקים קלפים.
האמת? כייף.
השנה היה בר-מצווה בדיוק באותו השבוע לבנדוד אחד, פורים יצא בסופ"ש... אז למה לא ביחד?
עשינו בבית של ההורים שלו את פורים ביום שבת יחד עם ה'שבת חתן' שלו.
אנחנו המשפחה מצד האימא שלו, כמובן שגם מצד האבא שלו היו שם הפעם כי זה לא רק פורים. זה השבת חתן שלו.
ושם היא עמדה. בבית שלו, נראת ביישנית כלכך- קונכייה.
דברנו קצת תוך כדי המשחקים, צחקנו עליה שהיא הפסידה הרבה ממש מהר אבל שום דבר בפן האישי.
למעשה עד אותו הערב לא ידעתי איך קוראים לה, אז פשוט פניתי אליה כ'קונכייה' כשם הסימן שהיא השתמשה במשחקים.
כשהלכנו הביתה אמרנו בי מנומס-ביישני שכזה אל מול כל המשפחה והיא נעלמה לי.
בדרך הביתה אימא שאלה:
"אתם רוצים ללכת לאירוע של הילד בר מצווה?"
(בד"כ אני ואחי לא מצטרפים לאירועים שכאלו... אבל הפעם התשובה הייתה ברורה.)
-"אני רוצה!"
ידעתי שזו ההזדמנות שלי לראות אותה שוב.
בגלל זה גם לא הוספתי אותה לפייסבוק או לקחתי טלפון, ידעתי שנפגש שוב בקרוב.
*בשביל לעשות סדר בדברים אני אסביר את קרבת הקשר המדוייק*
אימא של הילד בר מצווה היא בת דודה של אימא שלי, בעלה הוא דוד של קונכייה.
(בהצלחה בלהבין את זה)
בום! הגיע יום הבר-מצווה.
לבשתי את החליפה הכי טובה שלי ויצאנו.
ושם היא עמדה עם החבר שלה.
לא התבאסתי יותר מידי- אבל אתם כבר מכירים אותי. חברים לא מרתיעים אותי.
מי שקרא את הפוסט הקודם יודע כמה שיכור הייתי באותו הלילה.
באמצע שאני רוקד את השיר המטומטם הזה "אבא באבאבאביייי" משהו כזה היא נגשה אליי:
"בא לך להביא לי משהו לשתות?"
-"איזו שאלה."
שתינו ביחד כמה כוסות בנוסף למה שכבר שתיתי והיה לי אדיר.
עדיין שום שאלות אישיות.
חבר שלה היה בצד רב המסיבה והיא הייתה איתי.
בשלב מסויים אימא שלי עברה ושמה יד אחת עלי ויד שניה עליה, הצמידה אותנו ואמרה
"יש אישור!"
כמובן שאימא הייתה שיכורה לפחות כמוני.
בסוף הערב בקשתי את הטלפון שלה ממש מול העיניים שלו והיא הביאה לי אותו כמובן.
התחלנו בסמסים עוד באותו הלילה.
גם שלחתי לה בקשת חברות בפייסבוק שהיא אישרה בבקר למחרת.
יום למחרת דברנו במלא סמסים וגיליתי ש:
א. היא בת 17 ממש בקרוב.
ב. היא גרה בצפון הרחוק.
ג. היא נפרדה מחבר שלה.
אבל האמת שכל זה רק ההקדמה לפוסט שרציתי לכתוב.
יש לי בנדוד (שהוא גם למעשה בנדוד מדרגה שניה) אבל הוא גם אחד החברים הכי טובים שלי,
הכינוי שלו זה 'שופט'.
נפגשנו אתמול בחתונה (שאני עדיין שיכור ממנה עכשיו).
והוא קלט שאני בסמסים כל הערב והפתיע אותי בתגובתו:
-"סוייר, מי זאת? קונכייה?"
"מה? כן... איך ידעת?"
-"ראיתי שהוספת אותה לפייסבוק ואתה לא מוסיף אנשים חדשים סתם בדרך כלל."
"כן.. היא חמודה, הא?"
-"שמע אחי, היא זונה!"
"אין מצב!"
-"נו אני אומר לך. בוא תראה מה אני רושם לה עכשיו..."
ואני רואה את השופט מוציא את הנייד שלו, פותח וואטסאפ ושולח לה במילים האלו בדיוק:
-"אז מתי אני מזיין אותך?"
ולוחץ על SEND.
~שוק!~
"מההההההההההההה.... אין מצב!"
אחרי כמה דק' היא ענתה לו:
+"בינתיים לא."
בינתיים לא!?
ופתאם חשבתי על כל הפלירטוטים שלנו..
בזמן שאני סתם פלירטטתי ראיתי את זה כמעין מתח של קשר.
מתברר שהיא ככה עם כולם?
בנדוד שלישי ששמע את השיחה שלנו התחיל לצחוק.
"בואנה, זאתי משחקת בכם חבלז, הא?"
~פעם ראשונה שטעיתי בטביעת עין לגביי בנאדם. היא נראת כלכך חמודה ועדינה, אני מסרב להאמין!~
ואז השופט הראה לי משהו שחתם את העניין.
התכתבות שלהם מיום הבר-מצווה, כמה שעות לפני:
+"מאמיייי אני רואה אותך היום סופסוף! אתה לוקח אותי לשירותים, נכון?"
-"בטח, אבל בואי עם מיני שאני אוכל לעשות את זה מהר."
ופתאם כבר לא רציתי לענות לסמס האחרון שהיא שלחה.
אז מה לעשות עכשיו?
לחתוך כל קשר אליה? להעמיד אותה במקומה? לנסות לשנות אותה? לוותר?
פשוט עמדתי בחתונה אתמול, פעור פה. כיביתי את הנייד, גם את האישי וגם את של העבודה. לא רציתי לשמוע ממנה.
ופסעתי אל הבאר בצעדים גדולים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trickster