פעם כשלבשתי מדים עמדתי בתחנת אוטובוס וראיתי רכב עם חרדי עוצר ליד
התחנה ושואל חרדי אחר אם הוא צריך טרמפ לעיר שבה אני גר.
הוא אמר לו שהוא
לא צריך ואני שאלתי אם אני אוכל לעלות..
"אני לא מסיע אנשים מהסוג שלך."
הנהנתי עם מבט מזלזל והוא נסע.
פעם הייתי בפארק גדול בעיר שלי עם אחותי הקטנה (היא הייתה בת 14 אז) ובמקרה שמענו צעקות מהצד.
כשהסתכלתי ראיתי חרידי עומד וצורח על נערה אל מול כל הפארק והילדים שלו עצמו,
על מה? על זה שהיא לבשה מכנס קצר וגופייה ביום הרותח ההוא.
הנערה ההיא התחילה לבכות כשהיא שמה לב איך כולם מסביב רק מסתכלים עליה עכשיו ובוחנים אותה.
אף. אחד. לא. אומר. כלום.
"תשמע לי טוב, אתה לא בעיר חרידית כאן. אתה באת מישוב חרידי קרוב לעיר ~שלה~ לרבוץ עם הילדים שלך.
היא תסתובב פה איך שהיא רוצה וכל אחד יסתובב פה איך שהוא רוצה ואתה תשב פה בשקט או שתעוף לישוב הדתי שלך."
-"גוי. אין לך כבוד למבוגרים."
"אין לך כבוד לעצמך. עכשיו תעוף לי מהפנים לפני שאני משפיל אותך ליד הילדים שלך."
הגזמתי קצת, נכון... לאיים עליו היה ילדותי מצידי, אבל לא ראיתי שום דרך אחרת להשתיק אותו.
כל מה שעניין אותי היה שהנערה ההיא תרגע.
פעם היה יום שבת.
והייתי צריך לשלם על דלק במחירים המגעילים האלו בשביל ללכת לבלות כי אין לי תחבורה ציבורית ביום חופש היחידי בשבוע שלי.
אז אם אני נוהג , אני גם לא יכול לשתות. אני אוהב לשתות. נגזר עליי לשתות בסופ"שים שלי בבית.
למה? כי אין תחבורה ציבורית.
אז או שאחד מהחברים מתבאס לנהוג ולפעמים גם בכל זאת שותה כוס או שתיים
או שנשארים בבית עם רצועה שכתוב עליה 'אלוהים'.
אני באמת מאמין שיש מקום לכל דת בעולם. מי שרוצה להקצין- שיקצין.
מי שרוצה לשמור- שישמור.
ומה אתם חושבים? שהחרדים הקיצוניים לא היו מכניסים אותי עם כל הקעקועים שלי למשרפות?
ומה אתם חושבים? שהחרדים הקיצוניים היו מוכנים לשמוע במה אני מאמין או לא מאמין ועדיין לראות אותי באופן שווה?
גם הם חושבים שהם ה'גזע הנבחר' רק שהם קוראים לזה 'עם סגולה'
יהודים, נוצרים, מוסלמים... כל עוד אתם נותנים לדת שלכם להשפיע על האנושיות שלכם- כולכם אותו החרא.
אני יהודי, אני לא מאמין. אבל אני עדיין גאה להיות כזה. לא כי אני נבחר ולא כי אני סגול. כי אני בנאדם.
נאצים הם חרא. אבל אם מישהו חושב שהוא נעלה יותר מהאחר בגלל הדת שלו- הוא לא טוב יותר.
ואלו שעשו מנגל ביום השואה... זדיינו לי מהארץ.