כמה אנשים בחיים שלכם היו כל סוגי האנשים בשבילכם?
אני בטוח שלכל אחד יש רק אדם אחד כזה, אם בכלל.
טוב, אז לי יש אחת כזו- קוראים לה קראנצ'י.
מהמשפט הראשון אפשר להבין שהיא הרבה בשבילי, אבל מה בדיוק?
קראנצ'י שלי הייתה ידידה מסתורית, שלא הכרתי ולא ראיתי- ועדיין היה איכפת לי ממנה.
קראנצ'י ואני מכירים כבר 6 שנים.
קראנצ'י הייתה התמיכה הכי גדולה שלי במשברים מאז פרקלס (אקסית רחוקה למי שחדש פה) ועם כל הבאות אחריה.
קראנצ'י קבלה את הורד הראשון שלה (שהיא כלכך רצתה) ממני, בפגישה הראשונה שלנו.
קראנצ'י הייתה המאהבת שלי.
קראנצ'י הייתה החברה הכי טובה שלי.
קראנצ'י הייתה אהבה נכזבת.
קראנצ'י הייתה נשיקה מדהימה.
קראנצ'י הראשונה שעשתה עליי סוג של ריקוד בחדר שלי.
קראנצ'י היא הבחורה עם הריח הכי טוב בעולם.
קראנצ'י היא משפחה בשבילי- לפעמים קצת אחות ולפעמים קצת אימא, לפעמים אישתי ולפעמים הילדה המעצבנת.
קראנצ'י אפילו גם חבר טוב. שכשבא לי לזיין את המח על איזה משחק טוב- פשוט מקשיבה.
קראנצ'י היא פסיכולוגית שלי.
קראנצ'י היא מטופלת שלי.
כשקראנצ'י בוכה, אני מתחנן שהיא תפסיק- ואם היא לא מפסיקה, אני מתחיל לבכות גם.
קראנצ'י ואני מנתקים את הקשר לעיתים, אבל לא משנה איך זה נגמר- אנחנו יודעים שיום אחד נחזור.
קראנצ'י אמרה לי שהיא תהיה מאושרת בתור אישתי- ולראשונה מזה זמן רב הרגשתי שוב גבר.
קראנצ'י ואני צוחקים על דברים מפגרים ויש לנו יותר בדיחות פרטיות מאשר יש לי עם כל אחד אחר.
חברות של קראנצ'י חושבות שעדיף לה להיות איתי מאשר עם החבר שלה.
אהה כן, לקראנצ'י יש חבר מהיום שבו הכרנו ועד היום.
ב6 שנים האלו הספקתי להתאהב בה, לכעוס עליה, להפסיק לאהוב אותה, סתם לרצות לעשות אותה,
לחשוב עליה כל יום שבועות, לא לחשוב עליה בכלל שבועות, לשם תמונה שלה בתוך מסגרת על השידה,
לכתוב עליה פוסטים, לצעוק עליה, לכתוב לה שיר, לדמיין אותה בתור אישתי, לחלום עליה בלילה,
להאשים אותה בריבים, לקבל סליחות ממנה, להודות לה, ללמד אותה, ללמוד ממנה ועוד...
לאחרונה יש לקראנצ'י בעיה.
קראנצ'י שלי סובלת מחרדה קשה שלא נותנת לה לפרוח, ותאמינו לי שאין פרחים כמוהה כשהיא בשיאה.
היא מתכנסת בתוך עצמה ומוקפת אנשים שלא מבינים אותה.
אימא שלה פשוט מודאגת מהעניין שהבת שלה 'לא בסדר' ולחבר שלה לא ממש איכפת כפי שזה נראה.
ואני בתקופה השניה הכי קשה בחיים שלי, מנסה תמיד להיות פה בשבילה.
לא שאני חושב שמגיעה לי מדליה, כן? אני עושה את זה מרצון וכייף לי כשאני רואה שמכולם היא בוחרת להעזר בי.
זה נותן לי את ההרגשה הזו שכל השנים שעברנו ביחד- הן לא משמעותיות רק עבורי.
קראנצ'י מנסה להתעניין בבעיות שלי, אבל אני לא ממש נותן לה...
אני מאמין שאני צריך לפתור את הבעיות שלי לבד, אפילו שיהיה יותר קל עם עוד מישהו.. בטח שאיתה..
אני מאמין שהיא צריכה להשקיע בעצמה את כל הכוחות והזמן שיש לה בזמן שהיא לא בחרדה, ולא עליי.
קראנצ'י יודעת כמה יש לי על הראש כרגע, ובכל זאת אני מקווה שהיא יודעת שבתוכו יש רק דבר אחד.
מעצבן אותי שקראנצ'י לא נותנת לי הזדמנות לעזור לה.
וגם כשהיא סופסוף רומזת לי 'אני צריכה אותך' כשאני מושיט את היד היא לא מחזירה את שלה,
היא אפילו דוחפת את שלי.
קראנצ'י לפעמים מאמינה שהיא נעזרת בי ומדברת איתי רק כשהיא צריכה אותי.
הרבה פעמים זה גם מרגיש ככה, ואני אשקר אם אני לא אגיד שאפילוציינתי את זה בפנייה מספר פעמים.
זה קצת מעצבן, זה קצת פוגע... אבל בסופו של דבר- קראנצ'י צריכה אותי ברגעים האלו.
קראנצ'י היא בחורה מאד חזקה, מאד אמיצה, עם המון אגו וכבוד עצמי הראוי לבחורה כמוהה;
אם היא בוחרת להעזר בי אחרי שנתקה איתי קשר- כנראה שהיא באמת צריכה אותי עכשיו.
קראנצ'י היא בחורה שאם היא צריכה אותי- אני תמיד אהיה שם בשבילה.
אם קראנצ'י צריכה כרית רכה לבכות עליה, אני אהיה כרית.
אם קראנצ'י צריכה קיר בטון שיגן עליה מכל פגע, אני אהיה קיר.
אם קראנצ'י רק צריכה חיבוק ממישהו שתמיד יאהב אותה... טוב, גם אם אני אהיה כרית או קיר,
תמיד אני אהיה מישהו שאוהב אותה.
אבל איך אני אוהב את קראנצ'י?
לאחרונה יצא לי לומר לה שאני אוהב אותה בצורה רומנטית- שאני רוצה אותה.
אמרתי לה שבא לי שהיא תזרוק את החבר שלה ושתהיה איתי.
הריי קראנצ'י אמרה בעצמה שאיתי היא תהיה מאושרת.
הצלחתי להתעלות על עצמי בפעם הזו- כי זה היה תרגיל מסובך, והוא עבד.
היה לה קשה כשאני שם כל יום, קשה לנהל את המערכת יחסים שלה כמו שצריך
היה לה קשה לפנות אל החבר שלה כשיש לה בעיה במקום אליי, ואני ראיתי את זה
ראיתי כמה שזה קורע אותה שלמרות שהיא בקשר זוגי כבר המון שנים- יש לה מקום תמיכה יותר טוב.
ידעתי שאם אני אעלם היא תתקרב אליו יותר. והאמת? קיוויתי שזה שהם יתקרבו יגרום לה להבין.
להבין שמגיע לה יותר טוב ממנו, שמגיע לה מישהו שלא רק יאהב- אלא גם יתייחס.
אז למעשה רציתי שהם יתקרבו בשביל שיתרחקו.
ואני רציתי שהם יתרחקו כי לדעתי ככה היא תהיה יותר מאושרת (אפילו אם יקח קצת זמן להבין את זה)
אבל אם הם יתקרבו וזה ישפר את המערכת הזוגית שלהם- וגם ככה היא תהיה מאושרת.
אז זה מצב שבו היא לא מפסידה כלום.
רק אני מפסיד... אותה...
אבל מה זה משנה? אני פה בשביל שהיא תהיה מאושרת!
ואם בלעדיי היא תגיע אל האושר, אז בלעדיי it is.
אם להיות כנה כשאני מחבק את קראנצ'י, זה מרגיש לא טבעי.
זה חיבוק של ידיד טוב או חבר קרוב, אבל בכל זאת יש בו קצת אינטימיות.
ואני לא יודע למה, כאילו החיבוק הזה לא מרגיש שלם.
שלא תבינו לא נכון! לחבק את קראנצ'י, להריח אותה, לנשום אותה רק עושה לי טוב...
יכול להיות שהתרגיל שעשיתי היה חרב פיפיות?
זה לא משנה. המצב שלי היום לא מרשה לי להיות מאוהב או לחשוב על חברה בכלל.
אבל לא משנה כמה המצב שלי יהיה רע, איפה אני אהיה או עם מי...
לא משנה בן כמה אני אהיה או כמה שלם, בריא ומאושר אני אהיה...
קראנצ'י שלי יכולה לדעת שאין סיכוי שבאף מצב שבעולם היא תהפוך ל"רק קראנצ'י".
כי היא שלי. ומה קראנצ'י בשבילי?
ובכן... אתם יכולים לעלות ולקרוא את הפסקה הראשונה שוב
כי קראנצ'י בשבילי היא הכל.
.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trickster