שלום לך, ערב טוב.
רציתי לספר לך משהו על עצמי שאני בטוח שכבר שמת לב אליו אם אתה מכיר אותי יותר משבוע, אבל כנראה כמו כולם לא הצלחת לשם את הסיכה בדיוק במרכז.
יש בני אדם בעולם הזה ש'לוקים' במשהו אמיתי לחלוטין שנקרא BPS.
בגדול מה שזה אומר על האנשים האלו זה שהם over-emotional, דברים שאמורים להשפיע על מצב הרוח שלהם (לטובה או לרעה) עושים את זה בצורה קיצונית מאד.
זו לא מחלה או משהו, זו פשוט תכונה באישיות שלהם וזה עובד כמו OCD, אי אפשר להפטר מזה וזה פשוט חלק מהאנשים האלו.
כמו שאתה יכול לשער בעקבות הפתיח הזה- אני בנאדם בדיוק כזה.
מה שמייחד את התכונה הזו זה שכל דבר שקורא בחיים שלנו, משפיע בצורה הרבה יותר קיצונית מעל אדם 'רגיל',
וזה מתבטא בכל. דבר. שנעשה.
אני לא מקפץ, אני מנתר
אני לא מחבב, אני אוהב
אני לא משחק, אני מתחרה
אני לא בוכה, אני מייבב
אני לא שמח, אני מאושר
ואני לא עצוב, אני מדוכא.
לצערי לא מסתכם בכך שהרגשות שלנו תמיד נמתחות לקצה (בין אם הוא חיובי או שלילי)
אלא גם בעובדה שכל דבר קטן משפיע עלינו; מלשמוע שיר מרגש ולראות סרט מעצבן עד למצבים הקשים/המשמחים ביותר בחיים שלנו.
אז רק תדמיין לך מה קורה בדברים הגדולים... כמו שהסבתא שגידלה אותי כל החיים נפטרה.
התאריך הזה, היומהולדת של סבתא שלי- שנה שעברה היה עדיין אחד התאריכים שהכי חיכיתי לו כל שנה.
ופתאם, תוך שנה אחת זה הפך לאחד הימים היותר קשים בחיים שלי וזה משהו, שלמרות שניסית לעזור, לא הצלחת להבין באמת עד כמה זה השפיע עליי.
אמרת לי "אי אפשר לעצור את החיים" ו-"להמשיך הלאה".
בעבודה הכריחו אותי לבוא היום לעבודה במה שמבחינתי היה לא פחות מיום אבל אישי רק כי "אין מי שיכול להחליף אותך".
אני כותב לך את זה לא כדי לכעוס או להטיף,
אני אוהב את העבודה ואני ממש לא הייתי רוצה להפסיק לעבוד בחברה.
ואני בהחלט לוקח אחראיות על העובדה שבקשתי את זה מאוחר מידי- אבל זה רק כי ניסיתי להכריח את עצמי לא 'להכנס לזה' יותר מידי עוד פעם.
אבל ברגע האמת הרגשתי שאני לא יכול ולכן בקשתי רק יומיים לפני.
כל מה שאני מקווה זה שבפעם הבאה שיקרה משהו שקשור לעניין הזה- תוכלו בכל זאת להשתדל קצת יותר לגרום לי לעבור את ה-24 שעות האלו בצורה יותר קלה.
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trickster
