לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

FROZEN


~ The cold never bothered me anyway ~

Avatarכינוי:  Trickster

בן: 35

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

רעל


אתה נלחם כמו איש צעיר;

עם כל מה שיש לך.

ראוי להערצה...

אבל שגוי. 

נכתב על ידי Trickster , 3/7/2018 10:45   בקטגוריות געגועים, הבן של השטן, הרס עצמי, סיפרותי, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Trickster ב-3/7/2018 11:21
 



קרשנדו


הסתכלי לי בעיניים, נסי לראות מה שאני יודע
מסע מעוות קטן בדרכי השגעון
תחושת בטן אך צלולה מפגינה נצחון
בכל השטויות הקטנות שמתבגרים צריכים להתנסות
אני סוטה מהעניין, אני רק בחור צעיר עם חלומות קטנים
דרוש רק טיל אחד שלי וכל בני האדם ישנים עם הדגים
וכשהמדינה שלך מגיעה לסף השמדה חולנית
רק עוד צעד קטן ואני מגיע לשריפה המונית
אני לא שפוי, ואני לא מעמיד פני אחד
הגישה שלי דיי דומה לפצצת קרשנדו
ריאליות היא שקר והיא כך כי אמרתי
הרס, כאוס כי על אלו אני שם את הפורטה
מוות זו דווקא דרך לא רעה להעביר את הזמן
כדורים בודדים נורים בסטקטו
האימה של מלוכתי תשרוד לעד עם קלון
שרים כשהם מתים שירי סימפוניות של עלבון.
נכתב על ידי Trickster , 10/3/2014 16:16   בקטגוריות אימה, הבן של השטן, הקול שבפנים, הרס עצמי, מיסתורין, עצבים!, שגעון של רגע, שברון לב, אהבה ויחסים, סיפרותי, פסימי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"שמע אחי, היא זונה!"


בכל פורים כל המשפחה נפגשת להמר קצת. זו איזו מסורת של המשפחה הזאת...

כל שנה נפגשים בבית של דוד/ה אחר/ת ונשארים שם שעות, משחקים קלפים.

האמת? כייף.

השנה היה בר-מצווה בדיוק באותו השבוע לבנדוד אחד, פורים יצא בסופ"ש... אז למה לא ביחד?

עשינו בבית של ההורים שלו את פורים ביום שבת יחד עם ה'שבת חתן' שלו.

אנחנו המשפחה מצד האימא שלו, כמובן שגם מצד האבא שלו היו שם הפעם כי זה לא רק פורים. זה השבת חתן שלו.

ושם היא עמדה. בבית שלו, נראת ביישנית כלכך- קונכייה.

דברנו קצת תוך כדי המשחקים, צחקנו עליה שהיא הפסידה הרבה ממש מהר אבל שום דבר בפן האישי.

למעשה עד אותו הערב לא ידעתי איך קוראים לה, אז פשוט פניתי אליה כ'קונכייה' כשם הסימן שהיא השתמשה במשחקים.

כשהלכנו הביתה אמרנו בי מנומס-ביישני שכזה אל מול כל המשפחה והיא נעלמה לי.

בדרך הביתה אימא שאלה:

"אתם רוצים ללכת לאירוע של הילד בר מצווה?"

(בד"כ אני ואחי לא מצטרפים לאירועים שכאלו... אבל הפעם התשובה הייתה ברורה.)

-"אני רוצה!"

 

ידעתי שזו ההזדמנות שלי לראות אותה שוב.

בגלל זה גם לא הוספתי אותה לפייסבוק או לקחתי טלפון, ידעתי שנפגש שוב בקרוב.

 

*בשביל לעשות סדר בדברים אני אסביר את קרבת הקשר המדוייק*

אימא של הילד בר מצווה היא בת דודה של אימא שלי, בעלה הוא דוד של קונכייה.

(בהצלחה בלהבין את זה)

 

בום! הגיע יום הבר-מצווה.

לבשתי את החליפה הכי טובה שלי ויצאנו.

ושם היא עמדה עם החבר שלה.

לא התבאסתי יותר מידי- אבל אתם כבר מכירים אותי. חברים לא מרתיעים אותי.

מי שקרא את הפוסט הקודם יודע כמה שיכור הייתי באותו הלילה.

באמצע שאני רוקד את השיר המטומטם הזה "אבא באבאבאביייי" משהו כזה היא נגשה אליי:

"בא לך להביא לי משהו לשתות?"

-"איזו שאלה."

שתינו ביחד כמה כוסות בנוסף למה שכבר שתיתי והיה לי אדיר.

עדיין שום שאלות אישיות.

חבר שלה היה בצד רב המסיבה והיא הייתה איתי.

בשלב מסויים אימא שלי עברה ושמה יד אחת עלי ויד שניה עליה, הצמידה אותנו ואמרה

"יש אישור!"

כמובן שאימא הייתה שיכורה לפחות כמוני.

בסוף הערב בקשתי את הטלפון שלה ממש מול העיניים שלו והיא הביאה לי אותו כמובן.

התחלנו בסמסים עוד באותו הלילה.

גם שלחתי לה בקשת חברות בפייסבוק שהיא אישרה בבקר למחרת.

 

יום למחרת דברנו במלא סמסים וגיליתי ש:

א. היא בת 17 ממש בקרוב.

ב. היא גרה בצפון הרחוק.

ג. היא נפרדה מחבר שלה.

 

אבל האמת שכל זה רק ההקדמה לפוסט שרציתי לכתוב.

יש לי בנדוד (שהוא גם למעשה בנדוד מדרגה שניה) אבל הוא גם אחד החברים הכי טובים שלי,

הכינוי שלו זה 'שופט'.

נפגשנו אתמול בחתונה (שאני עדיין שיכור ממנה עכשיו).

והוא קלט שאני בסמסים כל הערב והפתיע אותי בתגובתו:

-"סוייר, מי זאת? קונכייה?"

"מה? כן... איך ידעת?"

-"ראיתי שהוספת אותה לפייסבוק ואתה לא מוסיף אנשים חדשים סתם בדרך כלל."

"כן.. היא חמודה, הא?"

-"שמע אחי, היא זונה!"

"אין מצב!"

-"נו אני אומר לך. בוא תראה מה אני רושם לה עכשיו..."

 

ואני רואה את השופט מוציא את הנייד שלו, פותח וואטסאפ ושולח לה במילים האלו בדיוק:

-"אז מתי אני מזיין אותך?"

ולוחץ על SEND.

 

~שוק!~

"מההההההההההההה.... אין מצב!"

 

אחרי כמה דק' היא ענתה לו:

+"בינתיים לא."

 

בינתיים לא!?

ופתאם חשבתי על כל הפלירטוטים שלנו..

בזמן שאני סתם פלירטטתי ראיתי את זה כמעין מתח של קשר.

מתברר שהיא ככה עם כולם?

בנדוד שלישי ששמע את השיחה שלנו התחיל לצחוק.

"בואנה, זאתי משחקת בכם חבלז, הא?"

 

~פעם ראשונה שטעיתי בטביעת עין לגביי בנאדם. היא נראת כלכך חמודה ועדינה, אני מסרב להאמין!~

 

ואז השופט הראה לי משהו שחתם את העניין.

התכתבות שלהם מיום הבר-מצווה, כמה שעות לפני:

+"מאמיייי אני רואה אותך היום סופסוף! אתה לוקח אותי לשירותים, נכון?"

-"בטח, אבל בואי עם מיני שאני אוכל לעשות את זה מהר."

 

ופתאם כבר לא רציתי לענות לסמס האחרון שהיא שלחה.

אז מה לעשות עכשיו?

לחתוך כל קשר אליה? להעמיד אותה במקומה? לנסות לשנות אותה? לוותר?

 

פשוט עמדתי בחתונה אתמול, פעור פה. כיביתי את הנייד, גם את האישי וגם את של העבודה. לא רציתי לשמוע ממנה.

ופסעתי אל הבאר בצעדים גדולים.

נכתב על ידי Trickster , 11/3/2013 08:19   בקטגוריות קונכייה, אינטימיות, הבן של השטן, הקול שבפנים, עולם חדש, עצבים!, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Tricky Tricky ב-16/3/2013 15:36
 



וכעת, העולם ידע כאב.


 

 

לנקות את העולם הזה מסכסוכים טיפשיים
זוהי עבודת האל.
כאב- זה הוא השם של כולנו.
הרגשת כאב היא מה שגורמת לנו להרגיש קרובים לזולת,
זה מה שעושה אותנו אנושיים.

הכח שלך מסתכם באלימות נגדי.
למה? קודם פועלים. רק לאחר מכן מחפשים תירוצים.

שאלת אותי למה אני עושה זאת...
אפילו אם הייתי מספר לך מדוע, זה לא היה משנה דבר.
אבל אם אבחר את מילותיי בקפידה, אולי תבין אותי קצת...

בני האדם גדלו יותר מידי.
המטרה שלי היא להביא לעולם שלום וצדק אמיתיים.
מה המטרה שלך? להרוג אותי?
אני מבין. זו אכן מטרה מכובדת.
זהו אכן צדק.
אמנם...
מה לגביי המשפחה שלי? החברים שלי? האהבה שלי?
האם לך יש זכות להפגין ולהרצות על שלום וצדק אחרי מה שעשיתם באותו אופן לי?

אנו שנינו חושקים באותו הדבר.
שנינו מנסים להביא אל העולם את השלום המדובר.
אתה ואני איננו שונים.
פשוט יש לנו הגדרות שונות לצדק.

אחד אשר לא ידע כאב, לעולם ידע שלום אמיתי מהו.


אתה מנסה לעשות לי את אותו הדבר שעשיתי לכם.
כאב האובדן פוגע בכולנו.
שנינו מכירים את הכאב הזה.
אתה נלחם עבור הצדק שלך- ואני נלחם עבור שלי.
שנאה.
נקמה.
כאב.
אנו סתם אנשים פשוטים המונעים ע"י רגשות נקמה בשם הצדק.
אמנם, אם נקרא לרצונות הנקמה הללו 'צדק',
ה'צדק' יגדל ויעורר רגשות נקמה חדשים
וכך יחל מעגל של נקמה.

לחוות את ההווה, לזכור את העבר ולחזות את העתיד...
לכל זה קוראים היסטוריה.
ומן ההיסטוריה הזאת, ניתן להסיק שבני האדם אינם מסוגלים להבין אחד את השני.
עולם בני האדם מונע ע"י שנאה.
על מנת למצוא שלום, כיצד תתמודד עם השנאה הזאת?
...
...
...
.....כמו שחשבתי.

הרמתי את עצמי במטרה לעצור את מעגל השנאה.
אני יכול לעצור אותו.
אמנם, כדי לעשות זאת, אני זקוק לכח עילאי.
אני אגרום לעולם לדעת כאב אמיתי מהו,
אדכא את המלחמות בעזרת פחד מהכאב הזה,
ואוביל את העולם ליציבות ושלום אמיתיים.
בני אנוש אינם עד כדי כך חכמים,
לא קיימת דרך אחרת ליצור שלום.

בסופו של דבר, בעוד מספר עשורים, גם הכאב הזה יעלם מן העולם.
אנשים יפסיקו להרתע מכאב ויתחילו במלחמות פעם נוספת.
בדרך שלי, אשתמש בנשק האולטימטיבי וכך בני האדם ילמדו כאב אמיתי מהו.
ואז, פעם אחת ולתמיד, העולם יראה תקופה ניצחית של שלום.
מבלי שהתקופות האלו יחזרו חלילה.
בזכות הכאב אני אפסיק את מעגל השנאה הזה.
זוהי משאלתי.
השלום במרחק נגיעה.

ואתה...
אתה טוען שהשלום שלי שיקרי,
אבל בעולם המקולל שלנו, שלום בו אנשים מבינים אחד את השני הוא אינו יותר מאשליה מתוקה.
אתה חושב שאני טועה?
מה אתה כבר מסוגל לעשות... בתור אחד שאין לו תשובה?
כל שתוכל לעשות- הוא לתת לי את הכח העילאי שלך.
אמרתי לך, המוות שלך יוביל לשלום.

בדיוק כך...
הוריי, חבריי... אהובתי... נהרגו מול עיניי ע"י אנשים כמוך.
אהבה מקריבה קורבנות,
קורבנות יוצרים שנאה.
ואז ניתן לדעת כאב אמיתי מהו.

כן... דע כאב!
אתה שונא אותי?
אתה עדיין חושב שאנשים יכולים באמת להבין אחד את השני?
הפעולות שלך מוצדקות.

XXXXX

אני... הובסתי?.....
אז... השלום הגיע?...
אתה שונא אותי?...
עומד לפניי... אחד שרוצה לנקום.....
זה יוצר שרשרת של שנאה...
אני יצרתי את התכנית שלי בכדי לשבור את השרשרת הזאת...
אפילו אם תהרוג אותי ותקבל את הנקמה שלך, שום דבר בעולם לא ישתנה...
זה רק יהיה בשביל שביעות רצונך האישית.
כל עוד המערכת הזו מתנהלת ככה...
השנאה תיצור עוד מישהו כמוני.
להיות בנאדם זה להתמודד עם השנאה.
כל אחד ואחד שונאים מלחמות...
ובני האדם סומכים על העולם שיוכל למצוא דרך לשם קץ לשנאה הזאת.
אין דבר שאתה יכול לעשות, אמרת בעצמך שאין לך תשובה.
התפקיד שלך הוא להפוך לקורבן שיאפשר לי להביא שלום לעולם הזה.
עכשיו עבור החברים, המשפחה, האהבה שלך... זה מאוחר מידי.
זה פשוט רחוק מידי מהמציאות.
אמרת שאתה תביס אותי ותביא שלום לעולם, לא?...
אפילו אם זה רק תירוץ בשבילך...
אפילו אם זה רק כדי לספק את הנקמה שלך...
אם זה הצדק שלך, זה בסדר.
אתה לא אלוהים.
אחרי שראית את המציאות שגרמתי לך, אתה באמת עדיין מאמין בשטויות של שלום אמיתי?
הדרך היחידה להביא שלום אמיתי היא דרך כאב...
בטח שמת לב שאני לא כמו כל בני האדם האחרים...
אני לא הורג בשביל הכייף...
אתה אולי הבסת אותי...
אבל עדיין יש לי מילים אחרונות...
עדיין יש לי השפעה בעולם...
עדיין אתה יודע... שצדקתי.

וכעת,
העולם ידע כאב.

 


***("אפילו אני יכול לראות שיש יותר מידי שנאה בעולם שלנו.
אני רוצה לעשות משהו כנגד השנאה הזאת, אמנם אני לא בטוח מה אפשר לעשות.
אבל אני מאמין שביום מן הימים אנשים יוכלו להבין את זולתם מעומק ליבם.")***

נכתב על ידי Trickster , 5/2/2013 06:49   בקטגוריות אימה, הבן של השטן, הקול שבפנים, מיסתורין, מתח, עולם אכזר, שגעון של רגע, ביקורת, פסימי, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Tricky Tricky ב-5/2/2013 14:49
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21 , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTrickster אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Trickster ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)