FROZEN

ראיתי אותה, ממש במקרה כי הסתובבתי פתאם
ראיתי אותה ומיד חשבתי:

שאלת אם לא הייתי מקריב בשבילך...

בטח שהייתי.

הייתי נותן בשבילך את כל כולי, הוני, זמני...

הייתי אוהב אותך כל יום וחי בכדי להוכיח את זה.

נכנסת אל חיי ביום בהיר ואיכשהו היום כשאת הולכת זה נראה כמו היום הכי קודר.

וכשאת באת איתך הבאת את ההילה הטובה הזו,

הרצון שהעולם יהיה טוב, הרצון להפוך אותנו לאופטימים

לתת אנשים במציאות כלכך קשה את האמונה שזה לא החיים שהיו קשים איתם

זה הם שלקחו את החיים קשה.

לא רציתי להודות, אבל התחלתי להאמין בזכותך...

כולם קוראים לי 'סוייר מזל רע' וזה נכון, זה כי נולדתי עם מזל רע.

אבל לא את מולאן. את רואה אותי אחרת...

הלב הטהור שלך עוזר לך לראות דברים בצורה ורודה וקסומה

ואיך שהתחלת להשפיע עליי עם הצורת מחשבה הזאת- הצהרת שאת הולכת.

ושוב אני מרגיש את הריקנות הזאת... את החוסר מזל הזה.

כל פעם שאמרתי לך שבא לי לחבק אותך, לשכב איתך במיטה ופשוט להרדם עם היד שלי סביבך

זה באמת היה משהו שחשבתי שיום אחד יקרה.

אני רוצה שתדעי שאני לא כועס, אני גם לא ממש מאוכזב

אני פשוט מבואס.

ראיתי עתיד בקשר הזה, לא דווקא זוגי... האמנתי שלפחות נזכה לשבת אחד ליד השניה ולראות דיסני

אבל באמת שהאמנתי וחיכיתי ליום שאני אוכל לשם עליך ראש, לתת לך ביס ולהרדם לך על החזה.

אני אתגעגע אליך מולאן, תזכרי שאני תמיד כאן בשבילך.

בלילות זה הכי קשה
הכול עולה אם תרצה או לא

באותו הרגע שאתה מניח את הראש על הכר

השקט סובב אותך,
זה רק אתה והחושך
ואז מתחילה המלחמה האמיתית.

הזיכרונות עולים, הדמעות יורדות
ואתה בוכה בשקט על הכרית
שאף אחד לא יידע שקשה לך
כי כזה אתה, טיפוס קשוח.
אתה יכול להתמודד עם הכול לבד
גם עם שברון לב.

אז אתה מתהפך לצד השני של הכרית,
כאילו שהכאב יישאר שם ולא יבוא אחרייך
אבל הכאב הוא לא צייתן,
הוא התמקם לך בפינה הכי כואבת בלב ולא מתכוון ללכת.
ואולי קצת שכחת, איך זה מרגיש לשמוח באמת,
אחרי הרבה לילות ארוכים בלי שינה
שהראש מתענה והלב כבר נכנע.

אבל אסור שאף אחד ידע
ואתה לא תדבר על זה כדי שאף אחד לא ישמע,
ואתה תנסה להתמודד עד הסוף לבדך
עד שתאבד לגמרי את דעתך.

הנה בא הבוקר והשמש עלתה,
אתה קם ומתחיל יום חדש-
מנגב את הדמעה, ומחייך כאילו כלום לא קרה
אתה שוכח רק דבר אחד...

אחרי הזריחה מגיעה עוד שקיעה
ומחכה לך עוד לילה לא קל, ללא שינה
כי בלילות זה הכי קשה,

בין אם תרצה ובין אם לא תרצה.