|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
חשוב מאד: נגד החוק החדש שאוסר אלכוהול עד גיל 21
אז... יוצאים כנראה כמה חוקים חדשים למדינה בקרוב שהמטרתם העיקרית להגביל אלכוהול ושתיה חריפה
בכל צורה שהיא מכל אוכלוסיית גיל ישראלית שקיימת. אך אלו שהכי הולכים לסבול הם 'אנחנו'- הנערים
החוקיים, החיילים, בני הגיל שהכי מזלזלים בהם והכי מעריכים אותם בו זמנית. "אתה צעיר ולא יודע כלום
עדיין." מצד אחד, ומצד שני "תודה שאתם מגנים עלינו חיילי צה"ל היקרים.".
וואו יש לי כל כך הרבה מה להגיד בנושא החוק החדש הזה שעבר את אישור הממשלה ומחכה רק לאישור
הכנסת.
אני ממש אוהב שתיה, אני שותה כי אני אוהב את זה יותר מאשר בגלל שזה משפר את המצב רוח. אני מאלו
שכן כל השבוע מדברים עם חברים על מה, איפה ועם מי הולכים לשתות בשישי, כי זה ברור שזה מה שנעשה.
אני אוהב לשתות ואני מעודד שתיה. אני בן 20 כיום ואני שותה מגיל 7. אני לא אומר שאלכוהול זו דרך חיים אבל
זו בהחלט צורת בילוי נהדרת.
בקשר לחוק המטופש הזה שבכלל מוצע (ע"פ מה שאמר אדון לוזר או כמו שאתם קוראים לו 'ראש הממשלה')
מכיוון שישראל במקום השני בצריכת אלכוהול של ילדים בקרב גיל 11 ~בעולם~ ומפני שהצריכת אלכוהול של
נערים בגיל 15-17 עומד על כ-50% במדינת ישראל.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא חושב שזה דבר חיובי ואם הייתי יכול הייתי חוזר אחורה לגיל צעיר ומנתק כל
קשר לשתיה בגיל כלכך מוקדם, אבל כן, אלכוהול זה סוג של מפלט. מפלט שמתברר שאפילו ילדים צריכים
בגלל המציאות המזעזעת שעוברת עליהם, הן בבתים והן במדינה המחורבנת הזאת.
על כל פנים, כמו שהתחלתי להסביר קודם, הבעיה מתחילה הרבה לפני גיל 18, לכן חוק מטופש של להעלות
את הגבלת הגיל מ18 לגיל 21 לא יעזור, כי במילא ילדים בני 11 שותים במדינה! אז מה זה משנה??
ילד בן 11 ואפילו 17 לא יכול לקנות כיום אלכוהול באופן חוקי! והוא בכל זאת מצליח! אז להעלות את זה ל21
ממש לא ישנה כלום!
וכל אלו שחושבים שאנחנו עושים בזה צעד אחד לכיוון ארה"ב, באמת שאין לי מה לומר לכם חוץ מללכת לקרוא
את ספר החוקים של אמריקה, כי אתם חיים בסרט.
ישראל מתיימרת להיות מדינה דמוקרטית לכל דבר, אבל זו המדינה שנמצאת בטופ 10 של העולם מבחינת
איסורים ומגבלויות. ולא מעניין אותי מה הסיבות.
בין אם זה שאני לא יכול להכנס לקניון או אפילו לאירוע משפחתי מבלי להבדק שאין עלי נפץ מכל סוג שהוא ובין
אם זה שאסור לי לבחור לפתח את עצמי מכל בחינה שהיא כי אני צריך לתת 3 שנים לצה"ל.
אני אמנם השתחררתי מוקדם יותר, ולא בגלל דעות פוליטיות כאלו ואחרות. אחרי טירונות בהנדסה קרבית
הותקפתי ע"י דימום פנימי בכבד (חלק אשם בצורה נכבדת הוא האלכוהול) וכך הוציאו אותי מקרבי. כשסירבו
להחזיר אותי, בחרתי להשתמט מאשר להיות בקרייה. לא שאני מזלזל במי שמשרת שם או משהו, פשוט
בשבילי זה הרגיש בזבוז להיות פקיד מוכשר רובאי 05. אבל זה לא העניין כרגע...
ישראל ובעיקר הכנסת החובבנית שלנו שאיך שלא תהפכו את זה כל אחד שם דואג רק לכיס, לילדים ולתחת
של עצמו, חייבים להפסיק להגביל את האוכלוסיה הבוגרת במדינה. אני כבר לא מדבר על זה שאסרו על
הימורים בארץ ואפילו על אניות שמפליגות ~מחוץ~ לגבולות ישראל בשביל להמר שזה אבסורד לחלוטין! אבא
שלי בחור שקול שאוהב קלפים. בן 50 עוד מעט 51, יש לו אישה שהוא אוהב, הורים, שני ילדים ואותי. פאק!
הבנאדם רוצה סופשבוע לשחק קלפים! אסור לו!? לא שהוא היה עושה את זה כשהיה עוד אפשר... אבל ברמת
העיקרון.
דעתי לסמים היא כבר שונה כי זה משהו שבאמת פוגע בך פיסית, לא כמו אלכוהול שרק גורם לך להקצין. כי
אחרי הכל, כשאתה שיכור אתה פשוט שונא פי 50 ואוהב פי 100. כשאני שיכור עם חברה שלי אני מוכן לעשות
הרבה יותר ממה שאני מוכן לעשות בד"כ (או לפחות מוכן להודות בזה) ומצד שני כשמישהו רב איתי כשאני
שיכור אני גם מוכן לתקוף אותו בצורה יותר אגרסיבית. הבעיה מתחילה בשתיה כשהבנאדם לא יודע איפה
הגבול שלו.
בקשר לשאר החוקים הנלווים אני דווקא מקבל אותם וחושב שיש אפילו כמה חיוניים:
*אסור לשתות במקומות ציבוריים- בסדר גמור, מקובל. הפארקים אינם רכושי ואיני רשאי לשתות שם כמו שאיני
רשאי להשתין שם. אין לי שום מילה להגיד בנושא.
*קנסות גבוהים יותר למוכרי אלכוהול לקטינים- כאן הבעיה הבולטת מתחילה. אין דבר כזה אני קונה לאבא ואין
דבר כזה יש לי עוד חודש 18. אסור לך? אל תמכור! מה שווים הכמה שקלים האלו אם אתה שומע שמחר ילד
נדרס לאחר שקנה אצלך אלכוהול? או שהיה רצח או שפשוט מגיע אליך שותר עם קנס ו30 יום סגירה של
החנות.
*אסור למכור אלכוהול בין השעות 23:00-07:00- שיהיה... שוב, אני חושב שבתור אדם בוגר ו~חוקי~ במדינה
הזו אני יכול להחליט ומתי אני רוצה לשתות או סתם לקנות שתיה. אבל יאללה נו, שיהיה! אם זה ייגרום לילדים
בגיל צעיר יותר לא לשתות, אני מוכן לקבל את העול הזה גם עליי, ואני בטוח שגם כל שאר החוקיים פה. חוץ
מזה, מי שקצת יותר מאורגן יכול לקנות את השתיה שלו מוקדם יותר במשך היום. וגם לחסוך כסף בהזדמנות
ולא לקנות שתיה במכולת שזה עולה שם 30 שקל יותר רק כי המוכרת 'חתיכה'.
לסיכום, המדינה ה'דמוקרטית' שלנו היא כזו רק בבחירות לראשות הממשלה/העיר. חוץ מזה הכל פה דיקטטורי
לחלוטין עם איסורים מפה ועד קיבינימט.
אז אני רוצה לשאול לסיום איך זה יכול להיות שנער בן 18-19 יכול לקבל נשק חם, לקבל החלטות של אם
לפתוח באש, להציל חיי אדם, לא לראות את הבית 21 יום ואפילו יותר, להשבע אמונים למדינה שלו במשפטים
כבדים כגון 'ואף להקריב את חיי' (משפט בשבועת אמונים לצה"ל) אבל כשהוא חוזר כמו בנזונה עייף ומותש
ביום שישי אסור לו לשתות פאקינג בירה. למה? כי הוא לא מספיק בוגר להחליט אם הוא יכול או לא! כי הוא לא
בן 21! אז אם גיל 18 זה חוקי פה בארץ, די להגביל אותנו בכל בעיה שהמדינה הזאת נמצאת. תשלחו יותר
שוטרים לתפוס חנויות, יותר סמויים. אבל לא! זה סתם עולה יותר מאשר פשוט לסגור את הברזים שלנו וכל
השיט הזה.
מצד שני, אסור לעשן במועדונים וברים, ועוד לא ראיתי אחד כזה שבאמת אוסר. אז אולי כל הפוסט הזה סתם
מעורר רעש וצלצולים אבל זה לא משנה את העובדה שעדיין סתם מגבילים את האוכלוסייה הלא נכונה במידנה
הזו.
כמה מילים לנוער הלא חוקי: אני אישית לא מאשים אתכם. אתם סקרנית לאלכוהול ואתם יודעים מה אתם רוצים
ומה לא, אני מסכים. הבעיה היא שכמו שאסור לכם לזיין עד גיל 18 בעיקרון, אסור לכם גם לשתות. אני אומר
ככה: תשתו, תתקעקעו, תזדיינו כאילו אין מחר... אבל תדאגו לעצמכם קודם כל.
החיים יותר חשובים מאגו. אל תגזימו עם השתייה, תציבו גבולות. אחרי הכל- 'משוויץ יוצא מיץ'.
ומשפט לראש הממשלה (בתקווה שיקרא את זה): תחזיר את גלעד שליט במקום להתעסק בבולשיט כמו איך
להגביל את העם שאין לי מושג איך בחר בך שוב. וסתם שתדע, על כל יום שהוא עדיין שם מגיע לך סטירה מכל
בני משפחתו. אפס.
| |
מיתר של צרורות
אני בוהה בקטל, מאחל שהשמש לא תזרח שוב
חי יום נוסף תחת מסכה.
ההרגשה הזו מבסרת רעות, השאיל לי אומץ לעמוד ולהלחם.
טווח הלחימה גובר וממשיך, הם חייבים להיות חזקים כדי להתמודד מולי.
צועד על אדמתם אליה אינני שייך, אלפי חיילים אינם טועים.
זה לא משעשע כמו שזה היה בפעם שעברה שצעדתי כאן
רחוק מהבית נלחם את מלחמתך
כמה פה מתים מפחד, אחרים סתם נהנים להרוג
ואני נאלצתי להרוג אימא בפניי בנה היחיד.
הייתי מוותר על לחלום בכדי שזה לא יחזור אלי.
נלחם למען הכבוד, נלחם על חיי
מתפלל אליך שאיננו טועים.
למרות שנצחנו אני עדיין עלול להפסיד- עד שאחזור הביתה, אליה.
אני רואה את אימנו מלאה בדמעות, גדלנו מהר. לאן השנים הלכו?
הזכרונות לא יאפשרו לי לבכות, אלא אם אחזור הלילה.
המוני חיילים בצד השני, ואני לוקח את חייהם כדי שלא יקחו את שלי
כבר מפחד לצאת מפה בחיים, כל מה שאני יודע הוא להרוג.
אף אחד לא אומר לי את כל הסיבות שאנו כאן, יש לי את הנשק אז אין ממה לפחד.
יום אחר, חיים אחרים, אבל לא דבר אחד להראות.
בוהים בקטל, מתפללים שהשמש לא תזרח שוב לעולם,
חיים יום נוסף תחת מסכה.
ההרגשה הזו מבסרת רעות, השאיל לנו אומץ לעמוד ולהלחם.
מתבונן בזעקות המוות אשר עולים מן האדמה, תוהה האם אני עדיין חי
דם זר על ידי, יורה בכל מה שניתן
לא היו לילות שקטים כאשר ראיתי את כל אחיי נהרגים.
חיסלתי להם את כל התוכניות מבלי לחשוב על עצמי.
אני הולך בעיר לבדי, זיכרונות שצדים אותי עוברים בראש
רוצח צועד בדרכים הלילה.
סלח לי על כל פשעיי.
אל תשכח שהייתי כה צעיר, נלחמתי בפחד
בשמך הגדול מכולם וארצי הקטנה.
| |
נצמדנו
ההרגשה הקשה הזו, שאם פעם הייתי יודע להביע את הרגש
פתאם זה כבר הרבה יותר קשה.
אני יודע, זה לא יכול להיעלם לגמריי,
אבל קשה לי שאני כבר לא יכול לכתוב כמו בעבר.
התגייסת. נעלמת לי.
זה קרה יום בהיר אחד, שפתאם לא דברנו כל היום.
כל השיחות והסמסים שהיו עוברים בנינו ביום,
הידיעה שאם אני מתקשר אני בטוח אשמע את קולך הנעים,
כל זה נעלם. התפוגג.
וזה קשה, זה קשה לי כל כך.
אני מנסה לא לבכות ולומר כמה שאני מתגעגע,
כי אני יודע קטנה שלי, אני יודע שאת צריכה תמיכה.
אז אני עובד כמו משוגע כדי שהזמן יחלוף,
אבל כמה אירוני, לצערי את לא יוצאת לי מהראש.
פרקלס קטנה... כמה שקשה לי לדעת שאת סוגרת השבוע.
כמה שקשה לי לדמיין יום שישי מבלי שהיד שלי רדומה
אחרי שישנת עליה כל הלילה.
לדמיין יום שבת מבלי להתעורר על החזה שלך.
כמה בא לי להיות צמוד אליך... עכשיו, תמיד..
אני אוהב, מתגעגע.. ומחכה. מחכה רק לך..... קטנה.
| |
מכתב למחנכת
שלום לך גברת רוזנצוויג. מה שלומך?
רציתי לספר לך קצת על גלעד גולדברג. לא, אין לך מה לדאוג גלעד לא חוזר לבית הספר. לא לא, אין לך מה לדאוג- גם אח שלו לא בא ללמוד אצלך.
גלעד, שרשמת לו בגיליון התנהגות בלתי מספיק- יש כמה דברים שאת צריכה עליו..
הגלעד הזה, שבתחילת השנה הגיע לכיתה בלי תיק התגייס לצנחנים. כן, אני יודע ששמעת על זה ואני יודע שזה היה לך ברור שהוא לא ישרוד שם כי עם הקפריזות שלו היית בטוחה שיעיפו אותו על היום הראשון. אז נכון, אומנם הוא לא שרד את הגיבוש יחטיות אבל הגדוד חיכה לו בזרועות פתוחות. גלעד, שפסלת לו את המבחן הראשון בשנה בגלל פתק שהוא החביא בתחתונים סיים טירונות ואימון מתקדם. לא תאמיני אבל הפק"ל שהוא קיבל היה נגב. נגב יקירתי, שוקל בערך כמוך כפול 5. עם הנגב הזה הוא היה צריך להיסחב לכל שבוע שטח ולכל מסע. כן כן, אותו גלעד ששלחת מכתב להורים שלו על זה שהוא היה שומע מטאליקה בווקמן בזמן שיעורי חינוך.אני יודע שניסית להדחיק את זה אבל אני חייב להזכיר לך את הטיול השנתי של כיתה י"ב לקיבוץ אשמורת בגליל. כן, אני יודע שאת מנסה לשכוח את היום הנורא הזה בו העפת את גלעד וחבורתו הביתה כי הם שמו סמירנוף אייס במימיות של כל החננות מהכיתה. אותו גלעד נכנס ביום ראשון האחרון לתוך תוכי לבנון. הוא, הנגב, וכל הפלוגה המבצעית של הגדוד. אותו גלעד, שראה לנכון להשתמש בטופס המגן במתמטיקה כנייר טואלט, לא הספיק להגיע ליעד המתוכנן בגלל חוליית מחבלים שהפתיעה אותו בצד הדרך. כל המחלקה, וגם גלעד, ניסו לתפוס מכסה תחת האש הכבדה שנורתה עליהם. הם נכנסו לבניין מבוצר והסתתרו בו. לשנייה היה נראה שהכל בסדר. למרות שיורים עליהם המחלקה תחת מחסה ואפשר להתארגן על תגובה הולמת. הם התפזרו בבניין וכל אחד תפס לעצמו פינה. כדורים, רימונים וטילי סאגר מילאו את החדר ברעש בלתי נסבל. גלעד, שהושעה מהלימודים בגלל שנתפס מעשן `אני לא רוצה לדעת מה` בשירותים, הסתכל הצידה ומצא את לוי עם חור כניסה בעורף, שוכב על הבטן ואותו עוטפת שלולית של דם. גלעד ראה מול העיניים שלו את המוות בסינריום הגרוע ביותר אבל לקח לו בדיוק חמש שיניות בלבד בשביל לתרגם את הפחד והביעות לפלט של תורת לחימה. גלעד, שהחנה את המכונית שלו בחנייה השמורה למנהל בית הספר בלבד, רצה להתקדם קדימה אבל שלושת רבעי מהלוחמים נכנסו למצב של תגובת קרב. כולל מפקד המחלקה. גלעד תפס את שני האנשים היחידים שלא נשברו תחת הלחץ ולקח את הפיקוד לידיים. הוא זעק וצעק וצרח את הפקודות שבזכותם המחלקה הזאת חייה. גלעד, שמרח על הכיסא שלך דבק מגע לפני שנכנסת לכיתה, הודיע בקשר על הרוג אחד, שני לוחמים עם רסיסים בכל הגוף ופצוע אחד עם שני כדורים בכף רגל. גלעד, שבטיול למוזיאון האצ"ל נשאר לישון באוטובוס, התכופף לרצפה ושם בכיס את הכיפה של לוי שהיתה ספוגה בדם. גלעד, שלא ניגש לבגרות באזרחות כי באותו יום היו גלים, קיבל במכשיר קשר פקודה מהמג"ד שהגיעו רכבי חילוץ שנמצאים קילומטר מהם אחרי שלוש שעות של קרב ללא שניה אחת של הפסקה. בגלל שהאלונקה לא היתה משפוצרת כמו שצריך, גלעד הרים את לוי על הגב שלו והתחיל לסחוב אותו לכיוון ישראל. תחת אש. גלעד התמלא בדם מפצעו הפתוח מראשו של לוי שלא הפסיק לנזול עליו. גלעד שבמסיבת סיום עלה לבמה עם סיגריה הגיע למוצב, הלך להתרחץ ולישון. גלעד, שבנשף סיום הגיע מחופש לפו הדב, עלה ללויה בהר הרצל עם כל המחלקה שלו אבל לעומת כולם הוא עמד בצד. בזמן שכולם בכו על הקבר גלעד הסתכל לצדדים וחיפש כוסיות. "לצנחנים אסור לבכות" הוא אמר לי. "מה ההורים שלו יחשבו אם הם ידעו שאנחנו נכנסים מחרתיים שוב ללבנון ועכשיו אנחנו בוכים? עדיף לחפש כוסיות בקהל". כשנגמרו הדרשות וההספדים, לפני שכולם עלו לאוטובוס בחזרה, גלעד הסתובב בחזרה ונעמד מול הקבר. גלעד פרץ בבכי כל כך חזק שהיה נדמה כאילו כל רגע לוי קם להרגיע אותו. ארבעה אנשים אחזו בו. שום דבר. הוא נשאר עוד עשרים דקות כשהוא צווח לאדמה את כל מה שהצליח להדחיק בהצלחה בשדה הקרב.
גלעד חוזר לשדה הקרב, המחלקה שלו נרגעה וגם הוא- עוד כמה שעות הוא כבר ידווח אנגליה בלבנון.
גברת רוזנצוויג, אין צורך בתעודת בגרות אבל כשאף אחד לא יהיה בסביבה, לכי למחשב ושני את גיליון ההתנהגות של גלעד. מחקי את התאריך המקורי, כתבי 2006 ובמקום `בלתי מספיק` שני את זה ל`גיבור`.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trickster