FROZEN

אני במסלול, איזו רשת אתווה?

אני מלכת העכבישים, צעד קדימה ותשתחווה

איך שאכנס לחדר אותי מיד תעריץ

בודק את כל הגבולות- איך שתראה אותי דמך יאיץ

זה בזיון איך שאתה בורח ואני במרדף מוחץ

אתה יודע שתמות, אין איך לדחות עוד את הקץ.

הרוגע שבקולי- משאיר אותך להביט

הד בתוך ראשך- אני רדיואקטיבית

אל תוך גופך האיתן, אני אחדיר עוד ארס

הקטלנות שלי מושכת כאוס, מושלם בלי להסס

האורות מעוממים, ורידים קופצים וליבך כושל

הגרון יבש, עיניים מדממות ואתה מיד נופל

אתה רועד על האדמה, מקיא וגם יורק

הרעלים שלי, יקחו אותך הרחק

אחפור עמוק, אשתה את דמך בשגעון

אולי קטנה אבל בשבילך אני האבדון.

אני הוא הממציא

יודע שכלום לא אמיתי

הצטרפו למאבק ואוביל אתכם בעצמי

מדע יהרוס אתכם ויבנה מחדש

מה שאני מציע עכשיו- אינסוף כח, השקפת עולם חדשה ממש.

מתכת תתקן את פגמיך

תהיה משופר יותר מחבריך

תדחה את כל יצורי הבשר ודם

בפניך ישתחווה כל העולם

תשכח מטעם התבוסה

הנצחון שלנו יעורר השראה.

רגשות מחלישות כל אדם

תחליף בעוד דלק את הדם

בני האדם הם רק שקי בשר

תקועים בשלהם לא מעניין אותם דבר

תראה איך הגוף שלהם נשבר

הם ישמשו כרובוט נהדר.

הגופות שלכם כלכך שבירות

אנחנו נהפוך אותן לאדירות.

זו היא המהפכה

האבולוציה הבאה.

בלילות זה הכי קשה
הכול עולה אם תרצה או לא

באותו הרגע שאתה מניח את הראש על הכר

השקט סובב אותך,
זה רק אתה והחושך
ואז מתחילה המלחמה האמיתית.

הזיכרונות עולים, הדמעות יורדות
ואתה בוכה בשקט על הכרית
שאף אחד לא יידע שקשה לך
כי כזה אתה, טיפוס קשוח.
אתה יכול להתמודד עם הכול לבד
גם עם שברון לב.

אז אתה מתהפך לצד השני של הכרית,
כאילו שהכאב יישאר שם ולא יבוא אחרייך
אבל הכאב הוא לא צייתן,
הוא התמקם לך בפינה הכי כואבת בלב ולא מתכוון ללכת.
ואולי קצת שכחת, איך זה מרגיש לשמוח באמת,
אחרי הרבה לילות ארוכים בלי שינה
שהראש מתענה והלב כבר נכנע.

אבל אסור שאף אחד ידע
ואתה לא תדבר על זה כדי שאף אחד לא ישמע,
ואתה תנסה להתמודד עד הסוף לבדך
עד שתאבד לגמרי את דעתך.

הנה בא הבוקר והשמש עלתה,
אתה קם ומתחיל יום חדש-
מנגב את הדמעה, ומחייך כאילו כלום לא קרה
אתה שוכח רק דבר אחד...

אחרי הזריחה מגיעה עוד שקיעה
ומחכה לך עוד לילה לא קל, ללא שינה
כי בלילות זה הכי קשה,

בין אם תרצה ובין אם לא תרצה.