בוקר טוב לי.
אז לא.
לא בשביל שאיזה אפס יאפס אותי - ילדו אותי, חינכו אותי, גידלו אותי, השקיעו בי משאבים.
לא בשביל איזה דביל אני מבזבזת על עצמי מדי חודש על מוצרי קוסמטיקה - קליניק, אסתי לאודר, דיאור, וכו.
קונה בגדים. משקיעה בגוף שלי, באינטיליגנציה שלי, בקידום שלי בחיים, בנפש שלי.
אני מגיעה למסקנה הפשוטה וההגיונית הזאת בכל פעם שאני מדליקה את המוח ומכבה את מנגנוני הדרמה קווין שלי.
וכבר נמאס לי להרגיש קורבן. לשחק אותה קורבן. ולהיות מסכנה.
כי אני לא.
אני לא "הקש ששבר הגמל" - אני מקל פלדה שקילפו ממנו קצת צמר גפן.
ולא אני לא הולכת לברוח לתוך עצמי ולהיות בדיכאון חצי שנה. אני לא הולכת לבכות. אני לא הולכת להסתגר ריגשית. אני לא הולכת לברוח מאנשים. אני לא הולכת להיות רעה. אני לא הולכת להיות זונה. אני לא הולכת לעשות דברים אידיוטים ולתרץ את זה ב"כאב" הריגשי שאני חשה.
כי סה"כ זאת אשמתי.
כי סה"כ לא קרה כלום.
כי סה"כ זה קידם אותי עוד איזה 10 צעדים בהבנה העצמית שלי ובאיפה אני עומדת.
כי זה סה"כ כואב מאוד רק בפעם הראשונה, וזאת לא הפעם הראשונה.
אני ארוקן את הראש שלי מכל מחשבה בנושא . אני אפסיק לנתח ולתהות - כי אין מה לתהות או לנתח.
ואני אמשיך לחיות ולקדם את עצמי קדימה.
כי אני שווה יותר.
כי הערך שלי עולה בשוק עם כל צעד שאני עושה .
כי פשוט מגיע לי שיאהבו אותי , בדיוק כמו לכל אחד אחר.
ואני לא הולכת לחכות.
יצאתי "רגישה" , ואני ילדותית וחולמנית כמו ילדה בת 14. אין לי דרך לשנות את זה גם אם אני ממש ארצה, כמו שאין לי דרך לשנות את מה שכבר עשיתי.
אבל אפשר להסתגל.
ואם אני לא מפרידה בין מין לרגשות - אז לא יהיה לי מין בלי רגשות.
אפילו לא נשיקה.
ואם אני לא יכולה להרשות לעצמי "לאהוב" מישהו, אני אוהב את עצמי.
כינוי:
Pearl
בבלוג זה
בכל הבלוגים
