קשקושי פילוסופיה נכחדת

בדרך כלל אני מעדיף לכתוב טקסים ארוכים ומלאי פילוסופיה וביקורת, אך לא ציפיתי שהפעם הנושא החם יהיה על דבורה עומר.

אני לא מצודד במתכונת לימודי הספרות בישראל. לדעתי ענקי הספרות, ברובם המוחלט הם סופרים מחוץ אל האוכלוסייה היהודית, אשר רק אותה אנו קוראים, ורק לה אנחנו מודעים. אך למרות הביקורת החריפה שלי על הבורות בקרב הילדים והנוער, ואף המבוגרים, לגבי הספרות העולמית - דבורה עומר מוכתרת אצלי בתור הסופרת הראשונה שלי.

לקרוא לקח לי המון זמן. בתור ילד אבי ניסה להכריח אותי מעט לקרוא, אך התייאשתי די מהר והלכתי לדמיין אלפים בחצר. לאחר שעליתי לארץ, לקחו לי עוד שנות אור לגשת לקריאה. בקושי יכולתי להתמודד עם מבחני מתמטיקה בגלל הבעיות המילוליות, שלא לדבר על ספרים שלמים של מלל וקריאה. עליתי לארץ בהתנגדות, ולא ניסיתי בעצמי ללמוד את פניני השפה העברית. 

למזלי בורכתי בקליטה די מהירה, ובכיתה ג' כבר שלטתי, פחות או יותר, בשפה. היו לי המוני שגיאות כתיב, אבל הכתיבה שלי והקריאה שלי היו די טובות. אפילו כתבתי איזשהו חיבור מצטיין. המחנכת שלי בכיתות ג'-ד' הניעה אותי להמשיך ולהתמיד, ולבסוף קיבלתי תעודת הצטיינות. עברתי לכיתה ה', ופגשתי במורה המדהימה ביותר שהייתה לי. היא הכירה לי את דבורה עומר. 

היה לנו פרוייקט כלשהו, בו היינו צריכים לבחור איזשהו ספר מהרשימה, ולעשות עליו דו''ח קריאה. עד אז קראתי אולי שני ספרים בעברית, ובחירתי הייתה בשרה גיבורת ניל''י. אהבתי את העניין של האישה הלוחמת. 

אני לא באמת זוכר את הספר. אבל אני זוכרת שזה היה הספר היחידי, אי פעם, שירדה לי דמעה בזמן שקראתי שאבשלום נרצח. כל היום הייתי עצוב כל כך, על כך שאפילו בספר הילדים המציאות הייתה אמיתית ואפורה. בכיתי מפנים כל השבוע למחרת, והחלטתי שאני עושה עבודה מצטיינת. אפילו בדקתי במילון איך כותבים כל מיני מילים, רציתי שהיא תהיה מושלמת. רציתי שאם זה יגיע אי פעם אל דבורה עומר, היא תתגאה על הקריאה המשמעותית שרק עכשיו חוויתי. 

את הספר השני שלה אני לא זוכר. אני לא זוכר את שמו, רק שהגיבורה הראשית נהגה לכתוב במחברת משפטים שהיא אהבה מספרים שהיא קראה. זה היה סיפור אהבה עצוב ושניהם מתו בסוף. טרפתי את הספר בכל מעודי, אפילו שאף פעם לא הייתי אוהד גדול של סיפורי אהבה. אבל הייתי חייב לקרוא עוד ספר שלה.

הספר האחרון שלה שקראתי היה הבכור לבית אב"י, ואת ההמשך שלו. התאהבתי בהכל. אמרתי שאקרא לילד שלי איתמר. אני קראתי את זה תוך יום אחד, ממש יום אחד, ושוב הגשתי למורה עבודה מצטיינת. בכרתי את אשתו של אליעזר בתור הדמות האהובה והנערצת עלי. התלהבתי עד כדי כך שהלכתי בטירוף לספרייה כל יום לחפש עוד ספרים של דבורה עומר. לא מצאתי! ואז אני לא כל כך זוכר מה קרה. אני חושב שפגשתי אותה. או אותה או את גלילה רון פדר, שגם אותה התחלתי לקרוא בגלל דבורה עומר. אני חושב שאמרתי לה שאני רוצה להיות סופר, בהשפעה את דבורה עומר, והיא התעלמה ממני לחלוטין. או שזרקה לי "יופי" בחוסר עניין. אני באמת לא בטוח, אבל אני זוכר שהמקרה פגע בנפשי הרכה, והפסקתי לקרוא גם את דבורה עומר וגם את שאר הסופרות, שמבחינתי, התלוו אליה.

במרוצת הזמן קראתי הרבה ספרים. רובם של פנטזיה, מתח וקלאסיקות. הזנחתי את דבורה עומר, שמזכירה לי את תקופת ילדותי העגומה והבודדה. אך למרות הכל, אומרים את המילים המתוקות ביותר למישהו כשהוא כבר לא באמת יכול לשמוע - 

תודה לך, דבורה עומר. תודה שהכרת לי את הקריאה. את היית הפרק הראשון והמשמעותי ביותר בתחילת דרכי בעולם הספרות. לולא שרה גיבורת ניל''י, לא הייתי מתחיל לקרוא בטירוף חושים, ולא הייתי מתחיל לכתוב בטירוף אפילו גדול יותר. 

זהו הדבר הגדול ביותר בתור סופר. שגרמת לפחות לילד אחד באמת להתחיל לקרוא ולאהוב את מה שהוא עושה. ועוד יותר - לנסות לחקות בזיעת אפיים את הכתיבה שלך. 

תודה רבה.